הערה והארה למה שכתב אתמול בעל ׳חרדי בעולמו׳

לכבוד ר׳ חיים שאולזון, הי״ו,

שמי, הילל גלוק, איני רגיל להגיב ואיני חבר בבלוג, אבל כשמגיע אל כך, לידי ׳האנשת אלקים׳, כי לא נותר לי ברירה זולת לקנא קנאת ה׳ צבקות, שגמרתי בדעתי לכתוב שורות אלו בתקוה שברצונך הטוב תפרסם הדברים; והוא, בנוגע למה שכתב בעל ׳חרדי בעולמו׳ אתמול, ב-י״ח באב: ״האינם מבינים נפלאים שהקב״ה צריך מלאכי שרת שיהללו, יפארו וישבחו כבודו—ואינם מבינים, שאכן אין צורך לכך—אלא, זו יצירה מיוחדת רק לצורך בני אנוש; כשלעצמם, שיבוחי הזולת באמת רק מקטינים״

הרי כתב כן הכותב על דרך ענין ׳מצד התחתונים המקבלים׳; והרי המושג הזה ׳מצד התחתונים המקבלים׳ נאמר בספרים כלפי כתוב כמו זו ״טעמו וראו כי טוב ה׳ (תהלים לד,ט) — ואילו הרוע שנמצא בעולם היא אך מצד החסרון והכשלון בבני אנוש, וכלפי כתוב כמו זו ״וימת שם משה עבד ה׳… (דברים לד,ה)״ — משה רבנו לא מת וה׳מיתה׳ שכתוב בו — ׳מצד התחתונים המקבלים׳ הוא, וכיוצ״ב.

הגאוה והכבוד נחשבין לרעה כלפי האדם; אבל כלפי העליון, הב״ה—אדרבא, ׳לו — נאוה התהילה׳; בעליונים — הלוא לפניו ית׳ ׳מלאכי שרת שיהללו, יפארו וישבחו כבודו׳, ובתחתונים — ״אין א-ל עליון חפץ בתחתונים—מלבד, שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו… ויאמרו לפניו, ׳בריותיך אנחנו׳ (דברי רבנו הרמב״ן סוף סדר בא)״;

כפי שכותב רבנו הרמח״ל בספרו הבכורה ׳לשון למודים׳ ח״א, למוד ג׳: ״…לא כן הענו—כי הוא ימאס ביקר הנאוה אל שלמותיו — מטעם היות בו חסרון אחר; אך אם היה נקי מכל חסרון — לא היה מואס בו (בגאוה); הלוא תראה, כי ה׳ אלקינו יתברך — [היטב] יאמר עליו ״גאות לבש (תהלים צג,א)״, כי לו — נאוה הגאוה, ולא רעה היא כאשר היא בנו — יען אין בו כל חסרון, ולא תמצא ענוה תמנעהו מן היקר, שכר גדולתו” ע״כ.

אבל גישתו של הכותב הנ״ל היא ב׳האנשת אלקים׳ חלילה, ע״כ, הוא מתקשה בדבר זה ש׳התורה היא מן השמים׳ [והרי היא לדעתו ״מתחדשת״ בכל דור ודור, שכתב הכותב הנ״ל לאחרונה בזו סדרה שלמה של מאמרים]; אכן ״עולם הפוך ראיתי״, והבן.