ההצבעה בבחירות: איסור, רשות, חובה, או מצווה?

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

השאלה שבכותרת, זרה לרובם של הקוראים. יש שגדלו על כך שהצבעה בבחירות לכנסת המינים הנה איסור, אחרים גדלו על הידיעה שיש מצווה דאורייתא  'ועשית ככל אשר יורוך' (עד שיש המדקדקין להצביע לפני התפילה), להצביע לאות קדושה ספציפית ומעטים רואים צד באפשרויות האחרות שהעליתי ('חובה' 'רשות').

איני בא לשנות דעתו של איש ומי שחושב שהוא מחוייב להצביע לאות מסויימת כי כך הוא צווה בתורה, או כי 'מצווה לשמוע בקול חכמים', 'עשה לך רב' וכדו' סיסמאות, מן הסתם יעשה כהבנתו ודברי הם לתלמוד בלבד.

איני בא אלא לדון, כתלמיד בפני רבותיו, מהם צידי הספק. להראות באצבע את הזוויות הפחות מדוברות.

המושכל ראשון של חרדי היה שבחירות הן איסור. עוד מזמן החת"ס נוקטת היהדות החרדית דרך של התבדלות. גדולי ישראל של הימים ההם גזרו על 'חובת היציאה' ומידי חודש סיוון היו שלומי אמוני ישראל מקיימים מצוות יציאה מכנסת ישראל (וגם 'קידוש השם', כדלהלן). המעיין בספר 'ויואל משה' יווכח שמדובר באיסור גמור להתחבר עם הרשעים, או לחנוף להם.

גדולי חו"ל, ובראשם הגערר דאז, סברו אחרת ואיפשרו לאנשיהם להתערות בחברה הישראלית. סוף דבר היה שאגודת ישראל ההיסטורית בארץ ישראל נדחקה החוצה ומודרה מכל החלטה וקמה מעין 'אגודת ישראל החדשה' בארץ ישראל. זו שלא היתה מבוססת על החרדים הארץ ישראליים ורבניהם, אלא על עולי אירופה ורבניהם שבחו"ל. בהיות וחרדי ישראל הוותיקים ורבניהם, היו 'שנוררים' שתלויים בפרנסתם ביהודי חו"ל ורבניהם, הם לא העזו למרוד ולאט לאט פרשו הצידה, עד שהיום הם מוכרים כ'העדה החרדית' וכמעט אין יודע שהם היו אגודת ישראל המקורית בארץ ישראל.

גם בקרב גדולי ישראל שבחו"ל (ומהם שעלו לישראל) היו דעות שונות. בכנסיה הגדולה של שנת תרצ"ז, בה היתה אגודת ישראל צריכה להחליט על עמדתה לגבי הקמת מדינת היהודים, נחלקו הדעות (באופן כללי ניתן לומר שהחסידים היו יותר בעד והליטאיים יותר נגד). בסופו של דבר יצאה החלטת פשרה. הידוע הוא שבית בריסק, נותרו איתנים בגישתם ורובם אינן נוטלים חלק בבחירות.

גם הרבנים שהתירו להשתתף בבחירות (היתר שהפך מהר מאוד למצווה וחובה) ידעו שהם נוקטים כאן צד מקל ותירצו זאת בכך שיש לשמר את פך השמן ולא להפקיר את החזית. מעין ההיתר ללמד תורה לבנות, שהיה איסור גמור כל הדורות והותר לשעה, עקב מצב הדור).

צידי ההיתר היו שניים. הראשון שבהם היה 'עת לעשות לשם הפרו תורתך' ואם לא נקים מפלגה חרדית, אזי רודפי הדת עלולים להחליט החלטות נגד התורה ומצבנו יודע עוד יותר. צריך לזכור שבאותם ימים אכן היו אידיאולוגים בצד החילוני. ולא רק נהנתנים רודפי שלטון ושררה כבימינו.

אחרי שמחליטים שחובה דתית להצביע, מתווסף אוטומטית עניין קידוש השם. כי בכך מראים כמה רבים מעמידים את התורה ומנהיגיה בראשם. אגב, זה אותו נימוק של השוללים. באותו נימוק משתמשים גם כאשר עורכים 'הפגנת מיליון'. אחרי שמוחלט ע"י המנגנונים המפלגתיים של אגודה, דגל וש"ס שעושים הפגנה, הרי שהשתתפות היא קידוש השם ומי שלא משתתף בהפגנתם, מחלל את השם...

בכל אופן, הטיעון שכן להצביע או שלא להצביע, לא דיבר על אינטרסים (בוודאי שלא על אינטרסים כיתתיים), אלא על אידאות. לפחות באופן רשמי,

באותם ימים היו ארבע מפלגות שהיו אופציה לחרדים: אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי. אמנם באותן שנים כבר חודד קצת ההבדל בין אדוקי אגודה לאדוקי המזרחי (אז עוד טרם היו כיפות סרוגות ורבני המזרחי היו בעלי הלכה ומהם ת"ח מופלגים). רוב הציבור לא נהה אחרי המפלגתיות בכלל (שהרי מפלגה כל תפקידה לפלג) ולכן כל המפלגות הדתיות כללו בשמן גם 'ובלתי מפלגתיים'... ובאמת בבחירות הראשונות רצו כל המפלגות הללו יחד כ'חזית דתית מאוחדת'.

אגב, בשלש הממשלות הראשונות השתתפו החרדים בממשלה. רק אח"כ התנזרו/נוזרו החרדים מעטיני השלטון, והפכו זאת לאידיאה... רק במהפך 1977 התחילו לחזור לממנעמי השלטון וסיפורי האידיאה התפוגגו - עד שדגל הרשו לעצמם לחבור להסתדרות הציונית!! (ועדיין יש המאמינים שמדובר באידיאולוגיות!).

עברנו, בסקירה קלה, על צידי האיסור וההיתר ונותר לנו לראות האם יש צדדים של 'חובה' (ובכלל זה השאלה האם יש חובה שאינה מצווה או הלכה? האם יש לנו מקורות חיוב, מלבד התוה"ק?. אלא שלא נגלוש לזה הפעם).

האפשרות של 'רשות' נשמעת מחודשת במחוזותינו, משום שהורגלנו שזה או מצווה או עבירה (בתלות בחצר אליה אתה משתייך, כמובן). גם בזה אנחנו נוגעים בשאלה אחרת (שלא נגלוש גם אליה הפעם) האם ומה הוא השטח שבשביל יהודי הוא 'רשות'? האם יש דבר כזה בכלל 'רשות' בשביל יהודי? הרי כל דבר יש לו השלכות (לפחות כלפי 'ביטול תורה', לא?).

השאלות הללו הן כלליות ותמידיות (האם כתיבתי כאן היא איסור, רשות, חובה או מצווה?) ולכן נותיר אותן לעת מצוא.

 

חרדי בעולמו