ההתמודדות עם האחדות היהודית בשפך הדמים

קשה מאוד לכתוב על כך, מפני שזה צובט בלב, שנים התרגלנו לחיות עם מציאות של זלזול, כאשר יהודים נהרגים רק מפני שהם יהודים לא נמצא את ראשי הציבור ובמיוחד את עורכי העיתונים שלו מתייצבים כאיש אחד ועושים הכל להוכיח 'אחדות יהודית' כאב אמיתי כזה אשר דם יהודי נשפך אך ורק מפני שהוא יהודי, ברגעים כאלו חייבים להזיז הצידה כל ענין אידיאי ולזכור כי יהודים אנחנו, ויש מה שמחייב היהודי שבנו. אפשר בכל השנה להתווכח ולחיות בתרבויות אחרות, אנו החרדים מפולגים בכל כך הרבה קהילות ונוסחאות ואף במלבוש ושפה, ולא קולטים כי במצבנו רק ההוכחה כי אנו יהודים באמת כואבים את דמו של כל יהודי שנרצח בגלל היותו יהודי היא אשר הייתה מאחדת ושומרת על הכלל היהודי קרוב הרבה יותר ליהדות

ימים אלה הם ימי חשבון נפש דווקא מפני שהפיגוע היה בבני ברק, כאן ראינו התעוררות, במשך שנים נמצא כל כך הרבה פיגועים, נרצחו כל כך הרבה יהודים, ולא עשינו את המחצית להוכיח את הכאב שלנו כיהודים. אסור לשכוח, כי הרוצחים רצחו לא מפני שמדובר בדתי חילוני מזרחיסט או נטורי קרתא'ניק, הם אינם יודעים מה זה אשכנזי וספרדי ואף לא מה זה חסיד או ליטאי, עבורם מדובר ברצח של יהודים, וכפי שאמרו גדולי ישראל בזמן השואה, היטלר רצח יהודים רק מפני שהם יהודים ולא בדק לאיזו קהילה שייכים ואם הם מתחילים להתפלל ב'הודו' או ב'ברוך שאמר', עבורו כל יהודי צריך להרוג

המצב הזה לא חדר בראש היהודי ובמיוחד החרדי, משום מה אנו מנתקים עצמנו מאחינו היהודים. נכון, יש לנו טענות קשות לרבים שאינם שומרי תורה או שהם בעלי דיעות כאלו או אחרים. אבל יש רגע של אמת, והיא האמת היהודית, כאשר רוצחים יהודי רק מפני שהוא יהודי, חייבים אנו כולנו להתאחד ולהרגיש כאילו שהרגו את אחינו בשרנו. אסור לשכוח, כי כמו שזה קרה לאותו יהודי שנרצח זה יכל לקרוא חלילה לך או למי מן הקרובים אליך

עוד דבר חשוב מאוד לזכור, כי יהודי שנרצח רק בשל היותו יהודי הוא 'קדוש' ומאותו רגע הוא לא יותר שייך לקהילה זו או אחרת או לאיזו תרבות יהודית שלא תהיה, הוא 'קדוש' ובשל כך הוא שווה לכל יהודי 'קדוש'. התרגלנו לחיות עם סיווגים כאלו כאילו שלזה דם כזה ולאחר דם אחר, אז נאמר כאן, כי אף אחד אינו יודע את האמת האמיתית מי צדיק באמת. מצאנו יהודים פשוטים כאלו שחשבנו כי הם בקושי חצי דתיים שהם צדיקים הרבה יותר מאלו שמתחזים וחיים חיי צביעות. אין לאף אחד בימינו את היכולת להחליט באיזו דרגה פלוני או אלמוני, וברגע של שפך דם כולם שווים בלי יוצא מן הכלל

חבל שלא רואים כאב כזה כמו שראינו השבוע בכל אירוע שיש שם שפך דם של יהודים, המחזות מן הפה ולחוץ אין להם כל ערך, הכאב האמיתי הביטוי הנכון וההתייצבות היכן שצריך ברגע הנכון, שהעולם יידע ויבין כי עבורנו דם של יהודי הוא כאילו שהרגת אותנו, אז נהיה אור לגויים. זה מה שמבדיל בין יהודי לגוי, אנו היהודים קשורים זה בזה, וכאשר נשפך דם יהודי הכאב הוא של כל יהודי, זו הסיבה מדוע לנו כל כך חשוב לשמור על חייו של כל יהודי, מפני שדמו של יהודי אחד הוא דמו של העם היהודי כולו

איני חוזה בשמים ויודע מה רוצים מאתנו, אבל מי יודע אם החרון אף עלינו הוא בשל ההתנהגות הזו, שרק כאשר נפגע מישהו קרוב אלינו אנו בוכים וצועקים. אם נצעק בשפיכות דם של כל יהודי במיוחד זה שנרצח בגלל היותו יהודי, אנחנו נהיה הראשונים שהקב"ה ישמור עלינו

חיים שאולזון