שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו!
והנה היום "המימונה", כל כולם של עם ישראל יוצאים ומצטרפים לעדות המרוקאים ושכניהם, והולכים לחגוג את "המימונה" באכילת "המופלטה".
וזה ממש מוזר!
לקחתם חג כל כך קדוש, עשיתם "עסק" כזה גדול, ובסך הכל במה מדובר? בחתיכת בצק טבולה בשמן?!
אז מקסימום הוספנו לה קצת חמאה, קצת שוקולד במנהגים מסוימים, או קצת דבש. האם באמת זה משהו ששווה למענו לארח, להתארח ולייצר חג מעניין כל כך?
שימו לב טוב מורי ורבותי עד כמה זה נכון, ועד כמה זה חשוב, ועד כמה זה מדויק לחינוך הילדים שלנו!
לא משנה מה מביאים לך לאכול, לא משנה במה מארחים אותך. ואפילו לא משנה כמה שוויה של אותה חתיכת בצק. משנה איזה לב מסתתר מאחוריה, באיזו שמחה מארחים אותך, באיזו התרגשות יושבים לידך, איך שרים איתך יחד, איך מעניקים לך את החום והאהבה הדרושים.
הבצק הזה, גם לוּ לא היה כאן, הוא לא היה משהו שבלעדיו לא ניתן להשקיע. ההשקעה האמתית היא בך, וההשקעה האמתית היא הלב שמשקיע בך, כל מה שמסביב הוא בסך הכל תפאורה. אם אתה יודע ומצליח להבין זאת, הרי שזכית בחינוך הילדים, בדבר המדהים והנפלא ביותר!
הילדים שלך לא באמת צריכים את הכסף שלך, לא באמת צריכים את שעות העבודה שלך, לא באמת צריכים את ההשקעות הגדולות והאדירות שלך בקניית דירות, רכבים, או כל מה שאפילו נוגע אליהם אישית.
הם צריכים את הלב שלך, הם צריכים לראות אבא אכפתי.
אבא שיעניק לבניו את הכל, ולא יעניק את הלב, לא יהיה שווה כלום מול אבא אחר שמעניק להם מעט שבמעט, ויודע להעניק מעבר לזה, את הלב.
כך זה נכון גם לבנים כלפי הוריהם.
רבותינו מלמדים אותנו (ירושלמי פאה פ"א ה"א), שישנו אדם שמאכיל את אביו "בפטומות" - לאמור, בתרנגולות פטומות - אך כאשר האבא שואל אותו מהיכן המימון לסעודה משובחת כזו, הוא עונה: "תאכל כמו הכלבים שאוכלים ולא שואלים שאלות", הרי שהוא מצער את אביו, ומבזה אותו.
בעוד שבן אחר מאכילו אך ורק בלחם ומים, ומספר לו עד כמה הוא אוהב אותו, ועד כמה הוא היה רוצה להשקיע בו יותר. ואפילו מטחינו ברחיים - נותן לו להיות אותו אחד שטוחן ברחיים - רק בגלל שהוא הולך במקומו לעבודת הצבא. וזה הבן הטוב האמיתי, כי הוא מעניק לאביו את הלב הגדול.
לא משנה מה יש על השולחן, משנה מה יש בתוך הלב, ועם היסוד הזה של היום, "חג המימונה" "תרבחו ותסעדו". אם נזכה ונגיע יחד איתו למשך כל השנה כולה, להעניק לילדינו את הלב הגדול והמדהים הזה שלנו, נזכה לראות מהם אך ורק נחת, שלווה, ושמחה תמידית בעבודת ה' יתברך.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.