רב או מטורף או טורף

 

לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

הבאת כאן סרטון קצר ממאן דהו ושאלת האם מדובר ברב או במטורף. אשאיר לאחרים להביע דעתם המלומדת - אם כי מסופקני אם יגיב בעל הסמכה מתאימה לאבחון הבעיה - ואבקש להתייחס ל'או' שבין שתי האופציות.

תינוק נולד חסר ידיעה על מה קורה סביבו בעולם ולאט לאט הוא לומד להבין את העולם הפיזי, הרגשי, התרבותי, המנטלי וכו', עד אשר שָׁלְמָה מכסת ההתפתחות האישית שלו (לא כולם ממצים את פוטנציאל ההתפתחות שלהם. חלק גדול מהאנושות זונח את המשך ההתפתחות הנפשית שלו, מי באונס, מי ברצון ומי תחילתו באונס וסופו ברצון ומי שתחילתו ברצון וסופו באונס - כמצוי אצלנו). בשלבים מוקדמים של ההתפתחות שלנו, אנחנו מזהים מה יש, אבל עדיין רואים את הדברים בהנגדות ובשחור-לבן. חלוקה זו של הראיה מקלה על המוח לקבץ קבוצות וליחס להן התייחסות אחת, במקום לפתח יחס מיוחד ולא כוללני להרבה מאוד פרטים.

דברנו על הנושא בפתיחת הדברים על 'אנחנו' ועל 'הם' ומן הסתם נעסוק בכך שוב. כאן אבקש להתייחס לפן אחר של חוסר ההתפתחות שלנו ועל המחיר שאנחנו משלמים על עצלות מוחנו להבחין בין דברים ולקבצם לפי הכללות וְנִרְאוּת.

מרחיקי ראות-עקום נפחדים כשמישהו מאיר על עיוות כזה או אחר במחננו. אנשים אלה רואים את היער וחוששים שאבחנת נגעי העצים, תעיד על היער כולו. אבל, גם מי שאינם עוצמים עיניים מול בקורת, עדיין סובלים מהרגל השטחיות שלנו. הערתי כאן בעבר על היחס הלא נכון, לא הוגן ולא אנושי כלפי פגועי נפש והקלות בה מציעים אנשים להרחיקם מכל קהל, בלי להבין ש'הם' זה 'אנחנו' ושאותם שמאובחנים כמסוכנים לעצמם או לזולתם, נמצאים תחת השגחה והגבלות. הרצון להכליל את כל האנשים הפגועים, מכל הסוגים כ'הם', נובע מהרצון לייחד אותנו כ'אנחנו-הלא-שייכים-לפרשה'. טעות זו היא טעות גורלית, גם כלפי ה'הם' המדובר וגם כלפי עצמנו והיקרים לנו.

המציאות היא שכל אחד מאיתנו נמצא ברמת סיכון כלשהי לעשות הלא טוב. כך גזרה חכמתו יתברך שבכל אחד מאיתנו פנימה יהיה שטן מרקד ומכשיל. אמנם, יש אנשים שנסיבות חייהם עושים אותם ליותר אפשריים 'להתקלקל', אבל גם מי ש'בא ממשפחה טובה' וכדו' שטויות, מסוגל לכל רע ורוע. הניסיון מורה שגדולים בעינינו (ולדר רק הזכיר לנו זאת, אבל אינו ראשון ואינו אחרון) נכשלים ברמות בלתי נתפסות.

מאוד היינו רוצים שמי שמוגדר על ידנו (למעשה, ע"י התשקורת. אבל לא זה ענייננו כרגע) כ'גדול' יהיה תמים, ישר וזך. הכרתי מגדולי ישראל המזויפים הללו, כאלו שעניין אותם כבודם, יותר מכל דבר אחר. מכיר גדול בתורה שמטורלל על כל הראש. הוא לא אושפז מעולם ועדיין אני רואה את חתימתו יחד עם שאר הגדוילים על כל מיני הוראות לציבור ומעידני עלי שמים וארץ, שלא הייתי נותן לו להחליט על ביצי כינים. יכול להיות שמחר אשמע ממנו יישוב נפלא על איזו קושיא שמטרידה אותי שנים ואשמח בו מאוד, אבל מה הקשר בין זה לבין מצבו המנטלי??

כמי שקבל מרבותיו אמת נקיה - גם על גדולי ישראל בדורות קודמים, יכולני לחלוק איתכם שהיו ראשי ישיבות גאונים וידועים, שחידושיהם נלמדים בישיבות עד היום ברתת ובזיע, אבל היו אנשים 'קשים' עד שתלמידים לא שרדו אצלם. ראשי ישיבות אחרים היו מגייסים עבורם תלמידים והיו שולחים אליהם ללמוד אצלם תורה לזמן קצוב (כמה שכל אחד החזיק). נכון שהתלמידים הללו למדו ממנו תורה, אבל יותר מכל הם למדו מרבותיהם איך ועד כמה צריך להיות בעל חסד. אף אחד לא אמר אף פעם לבחור שנשלח לקיבוץ כזה, שהוא נשלח בתור חסד כלפי הגאון המפורסם, אבל כל מי ששהה שם מעט, הבין שבעצם תפקידו הוא לתמוך נפשית בראש הישיבה.

הלימוד הכי גדול והכי נפלא שלמדנו הוא שאפשר וצריך ללמוד תורה בכל מצב - ושלא מוכרחים לדבר לשוה"ר. רק אחרי שהגעת ליעד הבנת כמה משפטים סתומים שאמר לך הראש ישיבה שלך לפני ששלחך ('אני סומך עליך שתדע שלא להסיח דעת מהעיקר שלשמו אתה הולך: ללמוד ממנו תורה', 'תלמד שעיון והתמדה ומידות והימנעות משלה"ר, זה הכל חבילה אחת' וכדו'). האמת היא שעד היום לא הבנתי למה שלח אותי, אבל מניח שקיווה שיועיל לי ללמוד 'לסתום את הפה'. נדמה לי שכל קורא כאן יכול להעיד שלא ממש הצלחתי בלימודי...

אמור מעתה: לא רב או מטורף. או טורף. לצערנו, אפשר לקיים שניהם.

 

חרדי בעולמו