שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכות נזכה, בעזרת ה', לבנים מופלגים ביראת שמים טהורה, מוצלחים ומבורכים בכל מכל כל.
ושימו לב טוב לשאלה שלכם!
הילד מתקשר מהישיבה הקדושה ואומר: "אני לא רוצה להישאר פה, אני רוצה לחזור הביתה!".
הילד מתקשר מהתלמוד תורה, מבית הספר, ואומר: "אני לא יכול להישאר כאן עוד רגע אחד, אני מבקש לחזור הביתה!".
הילד קם בבוקר ואומר: "אני לא רוצה ללכת לתלמוד תורה, לבית הספר, לישיבה", או הבת: "לבית הספר, לסמינר או לאולפנה".
מה אנו אומרים להם בשעה קשה זו?
האם מאיימים? מענישים? מפנקים? נותנים איזו שהיא סוכריה?
האם אומרים: "אין לאבא ואמא זמן הם יוצאים מהבית, נא להסתלק!?".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אם לבן שלך לא טוב בישיבה, בבית הספר. אם לבת שלך לא טוב בסמינר או בכל מקום אחר אליו היא אמורה ללכת, בגילה הקטן או הגדול. זה אומר שמישהו שם בסביבה לא יודע להאהיב עליהם את המקום.
זה אומר שאחת מהשתיים:
או שהצוות לא מספיק טוב וחכם לעשות את הדברים בצורה נכונה ויפה,
או שהצוות לא מספיק מוצלח בלהראות עד כמה הדברים נעשים בצורה נבונה וחכמה.
"בכביש תהיה חכם ואל תהיה צודק", יש כאן מישהו או לא חכם, או לא צודק.
בכל מקרה, הבן שלך והבת שלך לא אשמים. אתה כאבא ואת כאמא בשעה קשה זו אמורים לומר לבן ולבת: "נא לחזור הביתה הרגע! נשב יחד לאכול את ארוחת הבוקר או הצהריים הטעימה והטובה ביותר. אנחנו כהורים מגבים אוֹתְךָ ואוֹתָךְ ללא הגבלה וללא תנאים.
לאחר מכן נשב ביחד עם הצוות החינוכי וננסה להבין מה הבעיה. אולי נשב איתך וננסה להבין ממך מה הבעיה. אבל בשום מצב לא תחוש לרגע, 'אולי הוריי לא באמת אוהבים אותי, או לא באמת אכפת להם ממצב הרוח שלי ושולחים אותי בכח למסגרת הלימודים למרות שאני לא ממש נהנה בה'".
אם ישנה בעיה צריכים לפתור אותה!
אם הבעיה לא ניתנת לפתירה, צריכים לעבור למקום אחר.
אך בשום פנים ואופן לא מראים לילדים, ולוּ לא לרגע קט, עד כמה כאן בבית אין להם מקום מלבד מקום הלימודים הקודם לכל דבר אחר.
בהצלחה רבה לכולנו באחד מאתגרי החיים המדהימים, בהם מעמידים אותנו ילדינו הקטנים והמדהימים,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.