שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויגש.
לאחר שיוסף נפגש עם אחיו, הוא מכיר אותם והם לא מכירים אותו. הוא לוקח את בנימין הקטן "כגנב" במרכאות, ואומר לאחיו "תשאירו את הנער פה, הוא יישאר עבדי הנאמן וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ד י"ז).
האחים לא מסכימים לכך, הם פוצחים במלחמה, אבל יוסף יותר חזק מהם, הוא המשנה למלך.
הם כעת בדרכם ליוסף, הם מנסים להסביר לו, הם מנסים לגרום לכך שהוא יחזור מההסכם שהם הסכימו, כי הלא הם אלו שאישרו שאותו אחד שייתפס יקבל את העונש החמור ביותר, והם יגררו אחריו לעונש סוג ב'.
ואז הם נזכרים בדבר אחד, הם נזכרים שהיה להם פעם אח שקראו לו יוסף, והם ישבו ביחד כבית דין והחליטו שמגיע לו למות או לגלות.
הייתה להם את כל ההצדקה לעשות זאת.
הם הצליחו לצרף איתם אפילו את השכינה הקדושה, אבל דבר אחד הם לא לקחו בחשבון, "בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ"(בראשית מ"ב כ"א).
"הוא התחנן אלינו, הוא ביקש שנרחם עליו ולא התייחסנו אליו".
על זה הם אמרו "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ"(בראשית מ"ב כ"א).
כלומר, גם אם מעיקר הדין מגיע לך להעניש מישהו, גם אם לפי אמות הצדק והיושר מגיע לך לחבוט במשרתו או בכלכלתו של מאן דהוא, והוא הפושע, הוא הבעייתי, אם הוא עומד בפניך ומתחנן, מגיע לו צ'אנס, מגיעה לו הזדמנות שניה.
אל תאמר "ייקוב הדין את ההר" (סנהדרין ו' ע"ב) כי צריך הרבה מאוד לפנים משורת הדין גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
בדיוק כפי שאתה לא היית מצפה שהקדוש ברוך הוא יתנהג איתך בדיוק לפי שורת הדין.
כל מי שזוכה ודן את חברו לכף זכות (משנה אבות פ"א מ"ו), הקדוש ברוך הוא גם דן אותו לכף זכות.
האחים הבינו שזו הייתה הבעיה שלהם.
אם אנחנו זוכים להתנהג בצורה כזו, בחברה, בקהילה, בעבודה, בלימודים, וכל שכן וקל וחומר עם הילדים, הרי שאנחנו בדרך הנכונה.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, ומעריץ ומה לא?!
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.