מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השבוע שימחתי בשמחת שבע ברכות שהמשפחות משני הצדדים ישראלים לשעבר, וכמאמר החכם, 'אפשר לנתק אותם מישראל אך אי אפשר לנתק את ישראל מהם'.
הם מעודכנים בכל מה שקורה בארץ הקודש, וכאות הזדהות עם מצוקת החד פעמי שבארץ, השתמשו שם רק בכלים מתכלים, דהיינו, אכלו גם את הצלחות.
סיפרתי להם, שתפסו גנב שפילח חבילות סכו"ם וכוסות פלסטיק מחנות, המנהל כמעט רצה להזמין משטרה, אך הגנב התחנן על נפשו וביקש שיתחשבו איתו והתגונן שזה היה 'חד פעמי'...
באותה שבע ברכות, כפי שציינתי, היו הצלחות מחומרים שאפשר לאכול גם את הצלחת, את המרק הגישו בצורה מעניינת: כל אחד קיבל לחם עגול אפוי היטב, הוציאו את החלק הפנימי הרך, ומילאו את המרק בפנים.
אמרתי להם שיש רמז על כך בפרשתנו, כתוב שעשיו ביקש 'הלעיטני נא מן האדום האדום הזה' ופירש"י 'אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה', כנראה רצה לחסוך את ה'חד פעמי' שהתייקר מאוד, אך יעקב אבינו היה בבעיה, מצד אחד, לא הסכים להלעיט אותו כבהמה ולשפוך לו לתוך הפה, מצד שני לא רצה לתת לו בכלי פלסטיק שלא יפיץ שיעקב משחית את הגלובליזציה ומגדיל את החור באוזון, מה עשה?, כתיב: ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, היכן כתוב שעשו ביקש לחם? אלא שיעקב יצק לו את המרק בתוך הלחם וכך פתר את הבעיה.
אך עדיין לא מובן, למה לא נתן לו בכלים רגילים ושעשיו ישטוף את הכלים אחרי האוכל
על זה מתרצת התורה: כי עייף אנכי, עצלן והולך בטל כדברי רש"י על הפסוק 'ויהי עשו איש שדה
ואז טען לו יעקב: מכרה כיום את בכורתך', הבכורות צריכים לעבוד הרבה עבודה בבית המקדש ואתה לא בנוי לזה, ובמחיר שאשלם לך תוכל גם להצטייד בחד פעמי כמה שתרצה.
גלגל עשו עיניים מתחסדות והסביר: הבעיה זה לא המחיר, הבעיה זה זיהום הסביבה והנזק לגלובליזציה שיכול לחסל את העולם כאמרו: 'הנה אנכי הולך למות', הכל מתמוטט בגללכם הדתיים בעלי משפחות גדולות (13 ילדים שלך) וצרכני החד פעמי
לקראת סיום דבריי, העיר לי אחד האורחים כי לדעתו לא מתאים לעשות צלחות שניתן לאוכלם, זה 'פרעס' כלשונו
אמרתי לו כי הכל מרומז בתורה וכבר בימי הגמ' היו עושים צלחות שניתן לאכלם, והבאתי ראיה לדברי מגמרא מפורשת במסכת מגילה ז: שם מסופר שאביי הלך בפורים לבית ריש גלותא והניחו לפניו 60 מיני בישולי קדירה ומטעמים לרוב, והיה כ"כ ערב לחיך עד שרצה לאכול גם את הצלחת.
הרי לכם מפורש בגמ' שכבר היה לעולמים.
לרגל האורח הדגול המבקר בארה"ב בימים אלו, הוצאתי גליון כפול 4 עמודים.
שמעתי פעם מהבדחן הדגול הגה"ח רבי יעקב מילער (יארמער רב, כלשונו) שיש מדרש שאנו אומרים אותו בכל יום בתפילת שחרית והוא מדרש פליאה: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', האמנם?
בגליון בעמוד הראשון הסברתי בטוב טעם בס"ד, למה ת"ח למרות שנראה שגורמים מחלוקת, דוקא הם מרבים שלום בעולם.
וכעת חידה: איזו מילה בלשון הקודש, איך שלא תסובב אותה באותיותיה יש לה משמעות? ומה זה קשור לפרשתנו? (זה מופיע בסוף הטור הראשון בגליון)
היכן מופיע בפרשתנו שמי שעושה רע לחבירו, בסוף יתגלגלו הדברים ויתהפכו שהרודף יצטרך להגיע לנרדף, (גם זה מופיע בגליון)
למה לפני מזמור שיר ליום השבת אומרים את מזמור לדוד הבו לה' ומה הקשר למספר הפרק שלה בתהילים 'פרק כ"ט' דיקא?
תדפיסו את הגליון ותיהנו ותהנו אחרים.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.