מאת גערער
פעם, אחד מחברי מועצת גדוה"ת השתתף בישיבת המועצת לעת זקנתו, הוא לא היה צלול בדעתו, הנוכחים התכווצו בכאב בכיסאותיהם בשומעם את דברי ההבל שמרן הגאון הגדול ליהג כדי בזיון וקצף.
מישהו לחש באוזנו של הבית ישראל: ער ליידט (הוא סובל), הגיב לו הרבי בתמיהה: ער ליידט?! מיר לייד'ן!
כשרואים את התמונה המהודהדת של הרב דוד יוסף בביקור אצל הבפנים מיד חולפת בראש מחשבה: מסכן, מסכן הבפנים, בן אדם בן 85, לא מרוכז בכלל, בגילו צריך לשחק ולהפיק אירוע כל כך מסובך, לדבר, לתקשר. למה עושים לו את זה? למה צריך להביך אותו כך? מסכן, סובל...
הוא סובל?!?!?! אנחנו סובלים!!!!
הוא חי בעולם שכולו טוב, הוא מוזג, הוא אומר לחיים, הוא רואה שכולם לא מתיישבים עד שהוא מתיישב, שכולם קמים כשהוא קם, מצידו ההסדר הזה יכול להימשך עד ביאת גואל צדק ועד בכלל.
שברוידא יענה בעצמו על השאלות (זה לא כל כך מסובך... תל השומר, גרפולוג, בהצלחה) וחלאס.
אנחנו, אנחנו שרואים את ילדינו מחונכים לסגוד לזקן הזה, אנחנו סובלים!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.