שבתך בתוך מרמה

 

מאת יהודי פשוט

שארי ליה מריה לחרדי בעולמו שגזל ממני כמה שעות של שינה כאשר נגע בעצב החשוף של הבדיות והשקרים העומדים בבסיס האתוס וההשקאפע החרדית של ימינו. ולמצב הזה של תרבות רמיית עצמנו וגניבת דעתו של זולתנו שכבר קרא עליו ירמיהו הנביא ״שבתך בתוך מרמה״ יש מאפיינים והיבטים אין קץ ועבדכם עוד מייגע את מוחו המצומצם לסבר ולסדר לעצמו מה בעצם קורה כאן ועד היכן הדברים מגיעים. 

ואם נשאל לשם השיח מה כל כך רע בלהזדקק לשקר פה ושם שהרי רבינו הרמב״ם ורוב הפוסקים לא קיבלו דעתו של הסמ״ג שהשקר אסור מן התורה, אמנם הכל דיברו בגנות השקר ומיאוסו, אבל עד כמה שידוע לי רק מעטים ראו בו אפילו איסור דרבנן, מה גם שכל המשקרים לנו יעידו בעצמם שכוונתם לשמים לחיזוק הדת או לקנא קנאת צבאות וכדו׳.

התשובה בדבר מצויה בפרק ק״א של ספר תהלים בו דהמ״ה מעיד על עצמו  שהוא מקיף עצמו בהולכי תמים ולא יישב בקרב ביתו עושה רמיה ודובר שקר לא יכון לנגד עיניו.. וכלום מי היה מודיענו מציאותו יתברך אילו היה אברהם אבינו ע״ה סובל את השקר ששלט בתרבות עולמו ושומר את דעתו לעצמו ובכך חוסך לעצמו הרבה תלאות. ותמצית הדבר שהשקר הוא כלי חמס שאפשר להשיג בו ממון ושילטון אבל לא יצלח להיות מאבני הבניין לתיקון חברת האדם ועאכו״א שלא תעמיד את דת האמת על תילה ואוי להם לנאמנים שמקבלים את יהדותם מפי הלמודים לשקר כי מאוסים הם השקרנים בעיני אלקים ואדם כאמרם ז״ל סהדי שיקרי אאוגריהו זילי.     

הקומוניזם שרד על מערכות של הנדסת תודעה בהסתרת מידע לא סימפאטי וכמובן השתלת ידיעות ובדיות מועילות שישרתו את העניין העליון של המפלגה וסדרי חיים ברוח הקומוניזם של המדינה.  באותה שעה האידיאל הקומוניסטי היה ונשאר אותו הדבר מימי מרקס ואנגלס עד נפילת חומות ברלין ולשקרים והבדיות המשתנים נזקקו בעיקר על מנת לטייח על כשלונם של האידיאל והמפלגה בעולם המעשה.

ואני הקטן חי עם התחושה שבעולמנו עצם המותג של יהדות אמת 'עודכן' מתי שהוא ומכאן ואילך כל השקרים המתחדשים עלינו שלא לטובה מיום ליום נגזרים מאותו ׳סילוף׳ קדום שנעשה אולי עם הכוונות הטובות ביותר וחולשתה של האמת היא שאחרי העידכון המשני ביותר שתעשה בה היא כבר לא תהיה האמת, והאמת למחצה הוא השקר המוחלט.. 

פעם היה נראה לי שהמשכילים והקידמה העולמית הם אלה שהכניסו את היהדות הרבנית לעמדת התגוננות ומלחמת תרבות בה היה עלינו לצאת כשידינו על העליונה,  ואולי מנהיגנו לא חשבו הרבה כאשר אינסטינקט ההישרדות והניצחון לחץ לעדכן קצת פה ושם את המותג שלנו בדברים שלא סתרו לכאורה גופי תורה ויצא העגל הזה של לא עוד יהדות של יראת השם ועבודתו ית״ש בכל לב ונפש נטו, אלא בראש וראשונה יהדות של זהות וההזדהות המוחלטת והעמוקה עם הקבוצות והכתות ׳שלנו׳, שהיו האורטודוקסיה בהונגריה והאגודה בפולין החסידויות באוקראינה וכו׳ ומטבע הדברים הוא שמכאן וואילך אין בודקים ומדקדקים עם מה שנדמה כמועיל ומשרת את העניין הכללי ״אונזער זאך״ בלע״ז הכל קדוש ומקודש יהיה מעוות מאוס וכוזב כפי שיהיה, וכאשר מאזרחים את הכזב הוא משתלט על המדינה וכך אנחנו נראים.

אני כבר למדתי שלושה כיתות בבית הספר הממשלתי של הקומוניסטים בשופרון בימים שלצאת מהמדינה היה עוד חלום רחוק. למדתי חומש בחיידר של אחרי הצהריים ומשנה עם ברטנורה אצל רב הקהילה, אבא שהיה חייט ירא שמים מהמין שנכחד היה זה שטייל איתי בכל יום ראשון בגבעות שמסביב לעיר והחדיר בי מלהט תום אמונתו ואהבתו יתברך.

וכאשר באנו לארה״ק והתגלגלנו סוף סוף לגור בין החרדים בשכנות לשיכון וויז׳ניץ התוודעתי לאיזה אברך חשוב ששחתי לו בתמימותי על מה שנראה לי תמוה בהליכות פולחן האדמו״ר ומשפחתו ולעולם לא אשכך את הנזיפה הזעופה שהוא נזף בי כשאמר: בכלל לא מוצא חן בעיני שאתה מזכיר יותר מדי את הבאשעפער..  ואז כבר התחיל להסתבר לי שאלה המציאו גרביים לבנות שטריימלים תפילות בקול עם רגליים מפוזרות תנועות ידיים ובע בע בע וכמובן פולחן האדמו״ר והקשר הרגשי הישיר עמו יתברך הוא משני משהו שלא מדברים בו אם הוא קיים בכלל. וכאן אודה ולא אבוש שמאז לא נתחדש לי הרבה בהבנת הנושא, מלבד העובדה שזה נכון גם לגבי רוב הלא חסידים החרדים של ימינו. 

אחרי כל האמור ועד כמה שאני מודע לכך שהנהגתנו הרוחנית והפוליטית מנוונת ומושחתת אני לא תולה את מצב האמת הנעדרת בעולמנו רק בהם. מפעם לפעם אני חש בעצמותי שהציבור כבר ממוכר לתרבות הרמיה והוא זה המבקש אנא שקרו לנו תרמו אותנו בשקרים שינעימו לי ויתנו תחושות טובות של עצמה ערך ויכולת. אין קפידה אם תוציאו מאתנו קצת כסף בסיפורי באבקעס כי אנחנו מכנים לשלם בשביל ההרגשה הטובה, וכשבהנאתה של התתושה הטובה המדובר למי איכפת מאיזה זבל זו עשויה

פעם שח לי איש שנולד לחסידות מסויימת שאימו חלתה במחלה הרעה של הנשים והרופאים חייבוה לקבל טיפול כימיאוטרפי, וכנהוג אצל חסידים טובים לא זזים בעניינים שכאלה בלי הרבי, והרבי אמר לו לאביו לא ובשום פנים ואופן לא, כמובן שמצב החולה התדרדר תוך זמן קצר והחסיד שב אל הרבי וסיפר לו על המצב והרבי אמר שוב לא ולא לטיפול. רק כאשר הגיעה אותה אומללה עד שערי מוות והרבי אמר שוב את הלא המוחלט שלו העיז בעלה ושאל את הוד כבוד קדושתו הלמה הוא כה נחרץ נגד הטיפול?

הרבי הקדוש סיפר לו שלפני כחמישים שנה חלה דודו באותה מחלה וכתוצאה מהטיפול הכימיאוטרפי הוא איבד ״צירעס ענעש..״ כלשונו של אותו צדיק, על כן הוא נגד הטיפול הזה יהיה אשר יהיה..

שאלתי לו לאותו אדם נו אחרי שאביך שמע מפי הרבי על מה שהוא מעמיד את הוראותיו האמנם קם וניסה לגנוב עוד מעט חדשי חיים לאשתו בעזרת הטיפול הנחוץ? והתשובה שקיבלתי הייתה כמובן שלא יעשה נגד הרבי.. ומטבע הדבר שעלובה הלכה מהר מאוד לעולמה כמו יתר הטפשים לפניה ולאחריה ששאלו וצייתו לרבם המומחה לטיפולים. ואילו אחותה של אותה אשה שחלתה באותה מחלה ולא זכתה לעצתו של אותו צדיק נבג״מ עשתה כמצוות הרופאים החילונים והיא חיה וקיימת עד עצם היום הזה.  

והפואנטה המרכזית בכל הסיפור היא ללמדנו על מה בונים המומחים שלנו את מומחיותם ועד כמה שהשוואנצנים דבקים בשקריהם ודיסציפלינות ההבל שלהם  כי רפוסת שכל ואחות לכזב היא השוואנצנות והשם ירחם.  

יהודי פשוט