שלום וברכה מורי ורבותי!
כל עם ישראל לאחר לילה ללא שינה,
והנה, כעת, אנחנו מתכוננים ליום שמחת תורה.
מהיום בערב, לאחר כל תפילה,
נקיף כולנו יחד, סביב ספר התורה,
נפצח בריקוד,
ושבע הקפות נקיף את התיבה, אשר בראשה נמצא ספר התורה,
ונשבח ונהלל את הקדוש ברוך הוא,
ונודה לו על גמרה של תורה.
מה קורה כאן?
היינו כבר בשבעה ימים של סוכות,
וזכינו כבר ל"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, טו),
מה קרה?
לא רקדנו, זו הבעיה?
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"יקירי!
אתה חלק מתהליך.
אם שכחת, התחלנו כבר תהליך מתשעה באב,
שם היינו בצער על חורבן בית המקדש,
התקדמנו הלאה לעבר הסליחות,
משם התקדמנו לראש השנה, יום הדין,
משם ליום כיפור,
יום החרטה על כל העוונות שלנו.
עברנו לסוכות,
ובסוכות שמחנו עד לב השמים,
"והיום אני מבקש ממך",
אומר הקדוש ברוך הוא,
"תן לי יד,
ובוא נפצח בריקוד!
אני מבקש שמחה גדולה יותר מתמיד!".
על מה השמחה גדולה כל כך?
על המתנה הגדולה והעצומה שקבלנו מהקדוש ברוך הוא,
הלוא היא התורה הקדושה.
אבל רק שניה!
את המתנה הזו כבר קבלנו פעם, בחג השבועות,
למה אנחנו חוגגים שוב פעם על אותה תורה?
ישנו הבדל עצום בין אדם שקיבל את התורה וטרם זכה לפתוח אותה ולהחכים ממנה,
לבין אדם שזכה היום להגיע לפרשה האחרונה,
פרשת "וזאת הברכה", אותה נקרא מחר כולנו יחד בתורה,
ולומר:
"זכיתי לסיים את חמישה חומשי תורה!
זכיתי לראות איך הם יוצקים תוכן לתוך החיים שלי,
איך הם משנים אותי,
איך הם הופכים אותי לאדם טוב יותר,
איך הם הופכים אותי לאדם שמחובר לקדוש ברוך הוא".
השמחה העצומה הזו,
היא השמחה האמיתית שיש לזוג נשוי כהוגן, באהבה ואחווה שלום ורעות,
לאחר שנה ושנתיים מיום הנישואין,
זו שמחה גדולה הרבה יותר מאשר השמחה כאשר נמצאים בחתונה,
ועוד לא יודעים עד כמה אנחנו מתאימים,
ועד כמה אנחנו זוכים יחד להקים בית נאמן בישראל.
בחתונת הכסף,
חתונת הזהב,
כאשר הזוג הישיש נמצא מול שולחן המסובב בנכדים ונינים,
הם יודעים: "נצחנו והצלחנו! ויצרנו דורות חדשים",
שם נמצאת השמחה האמיתית,
וזו השמחה של כולנו ביום הנפלא הזה.
ברכת חג שמח ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?...
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.