גמר חתימה טובה להתפכחות ושפיות

איך שמסיימים את יום הכיפורים, מיד כאשר מתפללים מעריב המילים הראשונות שאנו אומרים עוד בטרם הספקנו לעבור עבירה הכי קטנה אנו מבקשים מהקב"ה 'והוא רחום יכפר עוון'. והשאלה היא מדוע כבר אומרים זאת, לכאורה צריך לתת איזה יום בשביל שיקרה חלילה עוון. וההסבר הוא מאוד פשוט. אנו מתחייבים ומבטיחים כי בשנה הבאה נשתדל ונעשה רק את הטוב, אבל אנו מרמים את עצמנו חושבים כי אנו עושים טוב ולא קולטים כי חיים אנו בעבירה, אנו כל כך רוצים למלאות את רצונו של הקב"ה, אבל מעשית, כאשר אנו מאמינים כי להכות את זה שאינו אוהב את הרבי שלי זו מצוה, איננו תופסים כי אנו עוברים עבירה

החיים החרדים בהרבה תחומים הם חיים אבסורדיים ומשונים, עוברים על מצוות דאורייתא מתוך אמונה כי מקיימים את המצווה הכי גדולה, ולא יודעים עוד כי אנו חיים בעבירה וכי החינוך החרדי בחלקו הוא הרסני כזה שמבקשים מצד אחד נאמנות לקהילה ולראשיה, ומאידך מסיתים לעשות מעשים חמורים ביותר. הייתי מעדיף שלא להשתמש בדוגמאות בשביל חלילה לא לקטרג עתה בערב יום כיפור, אבל תעברו על מה שקורה בישיבות מאוד ידועות ובקהילות חשובות ותמצאו איך שמי שמרימים סטנדרים וזורקים על בחורים אחרים משוכנעים כי הם נלחמים 'מלחמת מצוה' וכי מעשיהם כל כך חשובים וטובים הם לא קולטים כי הם בעלי עבירה

למה אני כותב על כך דווקא עתה בערב יום כיפור, מפני שאני מבקש להמליץ יושר בפני בורא עולם על כולם מן הקצה אל הקצה. נמצא מי שעושים מעשים חמורים ביותר כולל אלימות קשה, והם משוכנעים ובטוחים כי הם הם עושים מצוות. הם לא עושים זאת תוך ידיעה כי הם עוברי עבירה, הם מאמינים כי להילחם למען הרבי שלהם יותר חשוב מלהילחם למען שמירת התורה והמצווה שהיא אצלם בעדיפות שניה, ולא מפני שהם בחרו בחיים כאלו, אלא מפני שחינכו אותם כי הרבי שלהם הרב המנהיג שלהם קודם לכל אחד אחר כולל התורה ומצוותיה

איני נכנס כאן לדיון אשמת מי החינוך הזה. כן, הגיע הזמן שהמחנכים ישברו את ראשם איך מתקנים כאן וחוזרים לדרך של שפיות כזו שתעשה סדר נכון שיידעו מה בא קודם וכי המעשים הללו שהתלמידים והחסידים מאמינים כי הקודמת והעדיפה היא אפילו לא האחרונה בסדר העדיפויות הן אסורות בתכלית האיסור. להרים יד על מישהו אחר הוא מעשה אשר לא ייעשה כולל כאשר מדובר בסכסוך בין קהילתי או בין ישיבתי

כאן המקום לעסוק בעוד משהו וחשוב כאשר אני מאחל גמר חתימה טובה לכל הקוראים ולכל בית ישראל בלי יוצא מן הכלל, והוא החינוך החרדי שאינו מאשר להבחין בין נושא לאדם. כתבתי על כך ודיברתי בתקוה שיהיו מי שיקלטו, כי מותר ואף חשוב מאוד להתווכח, ואסור שכולם יחשבו אותו דבר, חשוב מאוד לשמוע את האחר ולבחון כל דרך. עלינו להתייחס לנושא ולא לאדם. זו הסיבה מדוע שאני מעלה בבלוג דעות של מי שדעתם שונה משלי, ולא מפני שאני מסכים עימם אלא מפני שרק ככה ילמדו להבין, כי דנים לגופו של ענין ולא לגופו של אדם. על הנושא נתווכח ולא נסכים, כל אחד יחזק את עמדתו. אבל באשר לאדם, כאן קיימת חובת זהירות לשמור על כבודו של האחר גם אם דעותיו שונות משלי ואיני מסכים לתפיסתם וגישתם

כן, כאשר מדובר באלימות כאן הסיפור הוא אחר מפני שחייבים לעצור את האלימות. אבל באשר לדעות שאינן מקובלות על קהילות אלו או אחרות, זכותו של הליטאי לכתוב כאמונתו, וזכותו של החסיד לכתוב כאמונתו וככה הספרדי התימני וכל מי שדעתו שונה משל האחרים. אבל יחד עם זאת אסור לפגוע באדם בגלל שדעותיו שונות. הגמרא מליאה דעות של תנאים ואמוראים שהן שונות מן הקצה לקצה וכיבדו זה את זה למרות הדעות האחרות. אם נזכה שזו תהיה תפיסת העולם החרדי, נהיה אור לא רק לגויים אלא הרבה יותר לחילונים ואחרים, מאתנו ילמדו איך לחיות נכון

אסיים בברכת חתימה טובה וגמר חתימה טובה, ונזכה לשנה של התפכחות ושפיות שתחזיר אותנו למקור ולטוב שבחיים היהודיים האמיתיים

חיים שאולזון