ישנם דברים שרק ריחוק הימים מאפשר לך לפקוח עיניים ולהבין עמוק הרבה יותר, במיוחד כאשר אתה חי עם אבא שנים ואתה חושב שזה דרך העולם ואינך קולט עם מי אתה חי, מיהו אבא שלך באמת, היום כאשר אתה רואה כיצד נראית העסקנות, כיצד נראה כל ההלוך יילך בכל הקשור לחסד, אתה מבין מה זה מסירות נפש, מה זה אמת, ועל הכול מה זה יושר ומידות טובות, לאהוב כל יהודי ולעשות הכול שלא יהיה יתום בלי אוכל
הייתי צעיר מאוד וילד קטן ולא הבנתי מדוע אבי ז"ל מוסר נפשו למען העניים ומיעוטי היכולת ובמיוחד למען היתומים. מאוחר יותר קלטתי כי הוא היה יתום מגיל 6, אביו שאני קרוי על שמו הלך לעולמו בגיל ז"ך שנים בלבד, הייתה אז מגפת טיפוס בשנת תרצ"א (1931) בירושלים כל מי ששתה מן המים נפגע ואלפים מתו והוא היה מביניהם, אבי ז"ל היה הילד הגדול מבין ארבעה ילדים, ואז לא כמו היום, לא היו שלטונות שטיפלו ועזרו, היו צריכים לחלק את הילדים, הבנים אצל הסבא והבנות עם האמא, ובימים ההם למצוא לחם לא היה קל, הוא גדל כיתום אבל ככזה שדאג אף לאחיו ולאחיותיו הוא גדל לא רק כילד אלא כמבוגר כמי שנושא את העול, ומאז ועד ליומו האחרון הוא דאג לכל ילד יתום בירושלים, הוא היה מגיע הביתה בערב שבת וערבי חגים רגע לפני שבת מפני שהיה צריך לעשות בטוח שיש ליתומים בביתם מה לאכול
בימים ההם הוא היה סמל של עסקן ששמו הלך לפניו כמי שדואג לכולם, לא היה אצלו דבר כזה של שייכות קהילתית לזה או לאחר, אצלו כל יהודי בלי יוצא מן הכלל שהיה זקוק לעזרה היה מתייצב כאילו מדובר באדם הכי קרוב אליו, כל מי שהכירו זוכר ויודע כי הוא היה סמל של עסקן שנסע באוטובוס ולא עם נהג צמוד מסר את נפשו למעל הכלל, וכאשר אומרים על מישהו עסק בצרכי ציבור באמונה, הוא היה הסמל של המושג הזה
במשך עשרות שנים הוא ניהל את מערכות הציבור החרדי, כיהן כמזכיר אגודת ישראל בירושלים, החל את עבודתו באגודת ישראל עוד בחייו של ר' משה בלוי ז"ל והמשיך עם ר' משה פרוש ובנו ר' מנחם פרוש, וכל הנושאים הציבוריים בירושלים עברו דרך המשרד כשהוא האיש שמבצע בפועל
בניגוד לימינו אלה שעסקנים דוחפים עצמם לתפקידי שלטון כמו חברות בעיריה או סגנות ראשות עיר, אותו דחפו אנשים שעשו הכול שהוא יגיע למקום הזה, הם האמינו כי הוא זה שישרת את הציבור כמו שצריך, הוא האיש שימסור את נפשו למען היחיד, וכך היה, בכל השנים בתפקיד הזה הוא עשה למען הציבור, ושם כרע ונפל, היה זה בליל יום ראשון לאחר שקיעת החמה שקעה נשמתו בכ"ז אלול - השנה זה יוצא בשבת - כאשר הוא בן 55 בלבד, והיום יותר מתמיד יודע הציבור - אלו שהכירו אותו - מה איבדה ירושלים בפטירתו
לירושלים היו כמה עסקנים בעלי שם מיוחד הם היו הסמל של העיר, כאשר אבי ז"ל היה זה שידעת שאין פניה אליו מבלי שהוא יטפל כמו שצריך ויעשה את המקסימום האפשרי, ולמרות שהיה בתפקיד עם תואר הוא המשיך עד ליומו האחרון לטפל באלמנות ויתומים להבטיח את קיומם
היושר שלו היה סמל ודוגמא, נקיון כפיים אצלו היה האל"ף בי"ת של החיים, בימינו לא רואים עוד דוגמאות כאלו, הכול השתנה מן הקצה אל הקצה, ואיני יודע איך הוא היה מעביר את שנותיו אם היה רואה את מה שקורה בימינו לעסקנות. לא עוד עבד לציבור אלא שלטון והתנשאות משהו שהוא לא ידע מה זה. הוא היה איש של הציבור של כולם, דיבר איתך בגובה העיניים, והתרחק מן הגאווה שהיה ההיפך ממהותו ומציאותו. מי שהכירו אותו אהבו אותו אהבת נפש, לפני כמה שנים היה זה אחד מן הגדולים של הדור האחרון שהכיר אותו טוב שאמר כי הוא היה מופלג בבין אדם לחברו
הלילה ליל שבת ימלאו 41 שנה מאז שהלך לעולמו, מחר אי"ה אתן קידוש גדול לכבוד היארצייט שלו, דמותו היא השראה לאיך שצריך להיראות יהודי חרדי, ירושלים איבדה את אחד המיוחדים שבה, מי שגדל בה, עבר את כל הדרך הכי קשה, יתום בן 6 במאה שערים בשנים של הרבה לפני קום המדינה ועד שהגיע לאן שהגיע בזכות מה שהיה
יהא זכרו ברוך
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.