שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו!
סכמנו שאנחנו לא מחנכים את הילדים,
אלא מחנכים את ההורים,
ורק "ממילא" יוצאים ילדים מחונכים.
אז הנה שעת "חינוך ההורים",
ושימו לב טוב מורי ורבותי!
ישנם הורים שאוהבים להתעלם מהבעיות של הילדים שלהם.
הם רואים שהילד לא קם בזמן,
לא יודע לקרוא,
מתקשה בדברים בסיסיים,
ובמקום להגדיר זאת נכון,
הם קוראים לזה "עצלות",
"משהו חד פעמי",
מעלימים עין,
מטייחים,
ואפילו מנסים בכח להכניס אותו לכיתה או למוסד הלימודים שממש לא מתאימים לו.
לאחר מכן הם מגיעים בגילאים מתבגרים יותר,
למשברים גדולים הרבה יותר,
ושם כבר לא מספיק טיח,
הם בונים קירות כדי לכסות ולעוות את המציאות.
מורי ורבותי!
אם הצלחתם "להתגבר" על ההבחנה בכל מה שנוגע ללקויות של הילדים שלכם,
הרי שלא בניתם,
אלא הרסתם!
זה יתפרץ מאוחר יותר,
וככל שזה יתפרץ מאוחר,
כך זה מתפרץ בצורה איומה ונוראה הרבה יותר!
לטפל בילד קטן, קל הרבה יותר מאשר לטפל בו כאשר הוא גדל.
אם ישנה בעיית קריאה,
אם ישנה בעיה קוגניטיבית, או כל בעיה אחרת,
לא מעלימים עין,
לא מנפצים את נורות האזהרה,
לא ניגשים לשאלטר הראשי ומכבים ואומרים:
"הכל נראה סביר,
הכל נראה הגיוני",
ההיפך הוא הנכון!
בודקים,
מאבחנים,
פונים לטיפול נכון,
וזוכים להציל את הילדים מגיל צעיר.
כל אותם שמנסים "להתגאות" בילדים הלא מוצלחים שלהם,
ולהפוך אותם לכאלה בכח,
הרי שהם הורסים את ההווה ואת העתיד של אותו ילד.
מנסים ללמוד,
מנסים להבין,
מנסים ליישם
ולאחר מכן מגיעים למקום הנכון והאמיתי,
שממנו נזכה לפריחה האמיתית של הילד.
לפעמים מדובר במספר מפגשים,
לפעמים מדובר בדרך ארוכה יותר,
אבל בין כך ובין כך,
לא מתעלמים מהמציאות,
לא חושבים על הרגשות של הילד, בטרם חושבים על עתידו האמיתי,
ולהיפך!
דוקא בגלל היחס החם והאוהב אותו אנחנו מעניקים לרגשות,
אנחנו רוצים שלילד שעומד מאחריהם יהיה כח בעצמו,
יהיה ההוא שיודע מה מוטל עליו, ויצליח להתנהג כפי כל בני גילו, לפחות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.