"היום בתניא" שבת קדש, א אב
תניא, "אגרת התשובה"
סוף פרק יא עמ' 200
שנה פשוטה
⛳
"וחטאתי נגדי תמיד":
לאור המבואר לעיל, שבהגיע החוטא ל"תשובה עילאה" הוא חיב לחיות עם האמונה והבטחון שה' סלח לו כבקשתו. צריך להבין, מדוע צריך בעל התשובה להמשיך ולראות את החטא תמיד לנגד עיניו? מהי איפוא התועלת שיכולה לצמוח בתחושה התמידית של "חטאתי נגדי תמיד"?
על שאלה זו מדבר רבנו בסוף פרק יא.
...
הבאור הנשלל:
אין לומר, שהכונה ב"חטאתי לנגדי תמיד", היא, שבעל התשובה יגיע למצב שבו הוא יהיה "תמיד עצוב ונבזה חס ושלום" בעיניו.
שהרי בפסוקים הבאים בפרק כהמשך לפסוק זה נאמר: "תשמיעני ששון ושמחה" (= סליחת החטא, רש"י). "ורוח נדיבה תסמכני" (=תסמכני ברוח הקדש ובאופן של נדיבות).
ברור איפוא, ש"חטאתי נגדי תמיד", אינו נועד להביא לידי עצבות תמידית. (שכן, מקומו של הלב הנשבר הוא, כמבואר לעיל פרק ז', בעבודה הנדרשת להוציא את ה' תתאה מהגלות. אבל בהגיע האדם לתשובה עילאה, אין יותר מקום ללב הנשבר ממצבו).
...
"נגדי":
המילה "נגדי", מהוה את נקודת המפתח להבנת התועלת בתחושת "חטאתי לנגדי תמיד".
"נגדי" פירושו מרחוק - והפסוק מורה לבעל התשובה שבו אנו עוסקים (שכבר מזמן אין רוח הטומאה מלפפתו): שאינו צריך לחוש את החטא כאילו הוא עוד קרוב אליו. אולם, לאידך, גם אינו צריך למחקו מזכרונו (שהרי אחרי הכל, הוא לא הגיע למדרגת הבינוני של התניא). אלא לראותו תמיד "לנגדו" בלבד (דהיינו מרחוק).
זכרון החטא באופן זה, יביאהו לכמה דברים טובים, כגון:
א. "לבלתי רום לבבו, ולהיות שפל רוח בפני כל האדם".
ב. אם ידוע לו שנכשל בעבירות שה"יסורים ממרקים" אותם, יהיה בכחו לקבל בשמחה את כל המאורעות הבלתי רצויים המתרגשות ובאות עליו, בין מן השמים ובין על ידי הבריות - "וכל המעביר על מידותיו" (בקבלו את היסורים בשמחה, ואינו בא בתלונות, לא כלפי חברו ולא כלפי הבורא). הנה, בזה הוא מסיר את הפגמים שנשארו מחטאו "ומעבירים לו על כל פשעיו".
...
חבר נכבד:
*מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בשלחן השבת.
בתודה ובברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם", שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד.
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.