שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
וכמה תגובות קיבלנו על החיזוק מהשבוע שעבר!
תגובות נזעמות,
תגובות קשות.
אבל אף אחת מהן לא הייתה מופנית כלפי החיזוק היומי חלילה...
אלא כלפי אותם בעלים מושחתים.
קיבלנו טלפונים אפילו מאותן נשים שסובלות, שאמרו:
"עד מתי? אולי הגיע הזמן סוף סוף להפסיק ולסבול!",
ובקשו עצה ותבונה,
ובכלל, למי ניתן לגשת במצבים קשים שכאלו?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
ישנם בעלים שלא יודעים שהם בעלים רעים.
ישנם בעלים שאינם יודעים שהם בעלים מושחתים.
הם בטוחים שהם הבעלים הטובים ביותר בעולם.
יותר מזה,
הם בדרך כלל אותם בעלים שגם יודעים למסור שיחות מוסר לכל העולם,
ולומר לכולם עד כמה צריכים להתנהג יפה לאשה.
הם יודעים לספר לכולם עד כמה צריכים להעניק, לפרגן, לשבח,
בעוד שבביתם הם לא עושים זאת.
הם מספרים לכולם עד כמה צריכים לוותר,
בעוד שבביתם הם אינם יכולים להתמודד עם הדבר האיום והנורא הזה הנקרא "ויתור".
הם מדברים עם כולם על כך ש"הכל משמים",
ו"תהיה רגוע",
וגם אם משהו לא מוצא חן בעיניך, כנראה שזה מה שנגזר עליך,
ואתה אמור להשלים עם זה.
אבל הם לא יודעים להתנהג בצורה כזו.
הם לא באמת מושחתים,
הם לא באמת רעים.
"כל נגעים אדם רואה" –
כהן יכול לראות את הנגעים של כל העולם כולו,
"חוץ מנגעי עצמו" (נגעים פ"ב מ"ה).
בנמשל של הדברים, אף אחד לא באמת מצליח לראות את עצמו כבעייתי,
אף אחד לא מצליח באמת לראות את אשתו כסובלת,
תמיד היא אותה מפונקת,
בת להורים שפנקו יותר מדאי,
ולכן היא מתנהגת בצורה כזו.
אבל תעצור!
תסתכל על אשתך,
ותסתכל על עצמך,
האם יש מישהו שיכול לעצור אותך?
האם יש לאשתך מישהו שהיא יכולה לפנות אליו ולומר: "אני סובלת?",
האם יש לאשתך את הזכות לומר לך: "רע לי, וקשה לי",
ובאותו רגע אתה תשנה את הדרך,
או שלא?
כי אם לא,
אשתך אומללה,
ואתה אומלל הרבה יותר,
והגיע הזמן לעצור את העוול הזה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.