אהבי ה׳ שנאו רע!!

מאת יהודי פשוט

בני ר' דוד שאל אותי אתמול האם אני מכיר איזה מושג שיגדיר את עצם היופי מהו? כמובן שהתשובה היתה  שלא, כי נער הייתי וגם זקנתי טרם שמעתי הגדרה שהניחה את דעתי בנושא. אבל נדמה לי שאני (שעסקתי הרבה באמנות איכותית) מכיר יותר תיאוריות ונסיונות להגדיר יופי מאשר דברים שנראים לי יפים באמת.  את המושג נחמד שבעץ הדעת פירש התרגום ומרגג אילנא לאסתכלא ביה.. (משהו כמו) מרהיב ומענג להסתכל בו אבל לא מסביר איזה מין איכות עושה אותו שכזה. בפירושו על יפת תואר ויפת מראה מסביר רש''י תואר הוא בפרטי הצורה והמראה הוא זיו קלסטר שיתרגם למשהו כמו צ'ארמינג בלע''ז ואילו הרשב''ם והספורנו מתאמצים להגדיר את גוון העור הלבן אדמדם כיופי המראה, אלא שאז אנחנו תקועים עם השחורה אני ונאוה שבשהש''ר שהרי בשחורה לא שייכים דברים אלה. ואילו דברי האוה''ח בפירושו מניחים יותר את הדעת כי הוא מגדיר את טוב המראה כמין הרמוניה חזותית המקסימה את המסתכל. ואיך שלא יהיה עוד לא הוכח לי שקיימת מציאות של יופי העומדת בפני עצמה מעבר להתנסותו (הסובייקטיבית) הצפויה של המתבונן. רבי גדליה נדל עליו השלום שח לי פעם כמו בהבלעה שחכמי הקדמונים ראו באור וכל אשר מאפיין אותו את עצם היופי.. (דבריו הזכירו לי  תיכף את דברי הגמ׳ בב״מ ברבי יוחנן גלי דרעי ונפל נהורא, אבל לדאבוני לא הייתי בשעתו חכם די לבקשו שירחיב לי בנושא, והוא פסידא דלא הדר וחבל על דאבדין.) העליתי את הנושא כי בהמשך השיחה עם בני נזכרתי באימרתו של גדול הפהלוסופים הסינים שאמר שטבע האדם אחרי שבא על סיפוק צרכי גופו והונח לו מפחד אויב ומתנכל שהוא רוצה להקיף את עצמו בדברים נאים שירחיבו את דעתו, וכי איש המעלה הוא האיש השוחר את היופי האנושי במידות נאות כדרך שהוא שוחר את שלימות היופי החזותי.. ואם נלך על דרך פירושו של האוה''ח שיופי המראה החיצוני הוא בפרופוציות שבין פרטי החזות אז היופי הפנימי של האדם הוא בפרופורציות המשובבות שבין רגש האני והכרת ערך הזולת.. אך הלוואי ונעמוד בדבריו של הלל שאמר מאי דסני עלך לחברך לא תעביד.. (פשיטא שאדם קרוב אצל עצמו ואי אפשר לו שימוד לזולתו במידות שהוא מודד לעצמו.)  כי לעשות בזולתנו את השנוי עלינו הוא כבר בגבולות הרוע והכיעור הפנימי שאיש המעלה המבקש קירבתו יתברך ירחיק ויתעב. וכי יעלה על הדעת שרישישיבה דזמננו שהוא עצמו כל כולו פוזה ושחץ יציג תלמידיו כנמוכים ונבזים..  והנה היום אני קורא על אחד שכזה שחצה מיום ליום את הישיבה שלו לשני מחנות פיינע בחורים ונישט גאר פיינע.. והדעת נותנת שעל האחרונים לא נמנו בחורים שהם ''חסידים'' או חנפים של הרישישיבע והמשגיח יהיו בהם תפוחים רקובים ככל שיהיו, וגם את הנזק ומפח הנפש הנורא שנעשה למושפלים שרובם בגיל השידוכים אין צורך לפרט. לא אכנס לפלפול על מוסריותו של המעשה כי די לי בסרחון האימים הנודף ממנו. גם ראיתי לרגע את פרצופו של אותו אדון רישישבע עם ההומבורגר ושמעתיו לרגע נואם ונסתבר לי שמדובר בגעמיינער אמריקאנער חיה וחזקה עליו ששיעוריו וספריו חזיין לקטנים במקרה הטוב, ואופיו? רק שלא נדע מצרות.  אבל מה שהכה בי עמוק ולחץ כגוש בגרוני הוא שהומחש לי שוב שגדל דור שלא לומד לאהוב מידות טובות ואנשים טובים ולתעב רוע ואנשים רעים ודורסניים. וכבהמות נדמו כאשר גוזלים לעיניהם את שלוות חיי חבריהם ואפילו יאמללו את חיי אבותיהם או בניהם הם יביטו ככבשים בחבריהם הנשחטים.  אבל זה בעצם מצב לא נורמלי ופעם זה לא היה כך הצעירים היו אלה שמחו על קילקולי החברה ושאפו לתקן את העולם, אלא שבימינו ה'מחנכים' הליטאים למדו איזה טכניקות סירוס מהחסידים והאחרונים מהראשונים וכך עיקרו כליל את הלהט ועוז הנעורים שבדור החרדי הצעיר, כמו כולם נולדו ישישים שכל חפצם הוא שיניחו להם לנשום.. אבל כמו שאומרים ווען דער וועלט וואלט נאר געוועזן א וועלט, רישישיבעש כאלה היו ראויים להתכבד לעת מצוא במקלחת של זרש-שיטערס, ולומדים מהר מאוד את הקוועטש שלא למדו אצל השווער.. כי העולם איננו ממש ממש הפקר לטירוף רודנותם, וכי למעשה מכאיב ומדמם יש מחיר. ואם טרם הגיע היום הוא בוא יבוא בו תתמלא הסאה ובני הנעורים ירגישו שוב בעצמותיהם שאצילותו של הנרמס מתבטאת בהתקוממותו. כי אין גמול ואין כבוד בלכוף ראש בפני עריצים ולהיות כבהמות. ובאשר לקטע של השידוכין אגלה כאן סוד גדול נורא, ואתם בנים שמעו לי ותחי נפשכם: עסק השידוכין הוא מאז ומעולם מבוך של מראות תעתועים, ולשום איש שבעולם אין את הכוח להפוך את מזלו הטוב של הבחור שנועדו לו חיי נישואין מוצלחים, וכן להיפך ר״ל ולא יושיעוהו חלקלקותם ותשבחותיהם של אלף לבושי פארקים.. ואגב. גם נודע לי בבירור גמור מעל לכל ספק שהמלאך הממונה על הזיווגים המוצלחים לא גר בחדרם של הרישישיבעס או המשגיחים.. וסימנך שהם עצמם רובם ככולם נשואים לתאונות טבע וד״ל..  

יהודי פשוט