בפרשתנו נאמר "בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי". כותב רש"י: "הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד שבטי י-ה עדות לישראל".
'השפת אמת' זיע"א בפרשתנו (תרמ"ג) שואל, מדוע לא מצינו עדות זו שהקב"ה מעיד עליהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב לפני.
ועונה, שכל היסוד של 'עדות' הוא רק במקום שיש צורך לברר את שורש האמת מכמה דעות. היינו, עדות נצרכת במקום שיש חשש לטעות, כי כשיש רק אמת אחת שכולם מסכימים עליה, אין צורך בעדות.
ומחדש ה'שפת אמת', שלכן בזמן שעם ישראל חטאו עם בנות מואב היה מקום לחשוב שעם ישראל כבר אינו העם הנבחר, ושכביכול בורא עולם הסיר את שמו מעליהם, דווקא אז העיד עלינו הקב"ה שעדיין חל עלינו שם י-ה וששמו כלול בשמנו.
כתוב (ישעיה מג, י)"אתם עדי נאום ה'", ו'השפת אמת' (בא, תרנ"ז) מבאר כי עדות זו אינה בפה בלבד, אלא רק כל עצם מציאות של יהודי הוא 'עד' על ה' יתברך, וזו עבודת האדם להיות עד בעולם על ייחוד ה' בכל רגע, מקום וזמן, במחשבה, דיבור ומעשה.
מוסיף 'השפת אמת' (בפרשתנו תרמ"ג): "איתא (סנהדרין פה, ע"א) עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות. כי המטמין עצמו ואינו מכניס עצמו במקום שיש התנגדות באופן שאין יכולים להזימו, אינו עדות. אבל במקום שיש רואין ורוצין להזימו, והוא מתגבר בעבודת ה' ואין יכולין להזימו ולומר 'עמנו הייתם', הוא עדות אמת".
מלאכים אינם יכולים להיות עדים על מציאות ה' מפני שאין להם בחירה, הם רואים וחווים את מציאותו יתברך בהכרה מוחלטת וברמה שאי אפשר להתכחש אליה. מנגד, האדם שהוא בעל בחירה נמצא בעולם שנוכחותו של בעל הבירה נסתרת, ועוד, שרבו בעולם הזה דעות, דרכים ובלבולים שנוצרו להסיח את דעת האדם מהאמת היחידה.
וכל עיקר תכלית בריאת האדם שיהיה 'עד' על מציאות ה'. ועדות היא דווקא במקום שיש התנגדות והכחשה לאמת, בעולם שיש כוחות המונעים מהאדם לדבוק בבורא עולם ולהסית את האדם ממקורו ושורשו, ותפקיד האדם הוא לבחור להיות קשור ונאמן לאמת הצרופה על ידי אמונה בה' ובתורתו.
ועוד, שגם בזה העולם, כשיהודי רק ספון וטמון בתוך הבית מדרש ובית הכנסת עדיין לא נשלמת עדותו, כי בתוך בית המדרש אין הכחשה ל'אין עוד מלבדו', אלא דווקא כשיהודי יוצא לחוץ ועוסק בחולין ובגשמיות העולם, ועם זאת מקיים "שיויתי ה' לנגדי תמיד", שמתנהג בכשרות על פי ההלכה ושומר על קדושה וכו', כך הופך להיות עד שלם, כדברי בעל ספר 'הלקח והלבוב' (חנוכה): "כי העדות בשלמות רק כאשר הוא מעורב בענייני העולם הזה ועושה רצון הבורא יתברך, ומתגבר על הרחוב".
אנו אומרים פעמיים ביום "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש (ח"ב קס, ב) כי אות ע' מתיבת 'שמע' והאות ד' מתיבת 'אחד' הן גדולות. מפני שבא ללמד את איש ישראל שהוא 'עד' על מלכות שמיים, והעדות היא הייחוד של אמונת עם ישראל ב'ה' אלוקינו ה' אחד'.
כתוב "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע יד, ב), ואמרו חז"ל (פסיקתא פרשה מד) 'עד' לשון עדות. וה'שפת אמת' (שובה, תרס"א) פירש שעשיית התשובה צריכה להיות באופן שיהיה נעשה האדם שוב עד כשר להעיד על הבורא יתברך.
כי כשחס ושלום יהודי חוטא, הוא מטשטש מעליו את 'העדות', את החותמת של שם ה' שחל עליו, וממילא כשיהודי רוצה לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו באופן שלא יחטא בעתיד, הרי שעליו להבין מהו שורש החטא, ששכח את מעלתו וערכו וששם שמיים חקוק עליו. והתשובה היא, שיזכור שגם עליו אביו שבשמיים אמר "אתם עדי" ושיחזור לראשית יצירתו- "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא), וכך יקיים את המטרה שלשמה הוא נברא.
והסיוע לאדם שיזכה להיות עד כשר ולהיות ראוי לעשות את תפקידו אחר החטא הוא התפילין, כדברי 'הלקח והלבוב' (בא): " ולכן נתן לנו הקב"ה מצוה חשובה זו של תפילין, הרי אז נתגלה ציור האמיתי של האדם, ואז הוא נעשה כאיש אחר לגמרי, ואינו אותו האיש שעשה כל הדברים האלה שפוסל אותו לעדות".
ומוסיף: "ולכן אמרו חז"ל (ברכות יד, ע"ב) 'כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו', כי להיות עד כשר צריך האדם ללבוש תפילין ולתהוות לאיש אחר. וזה כוח התפלין לקדש את האדם ולהוציא לידי גילוי אור נשמתו כראוי. ולכן יש להיזהר להניח התפלין מיד בבוקר ולא לערב דברים אחרים, ואז יוכל להגיד עדות אמת בהנחת תפלין ולהיות עד כשר על יחודו יתברך".
שנזכה! שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.