חושך שבטו

מאת יהודי פשוט

הקשבתי לדבריו של הרב רבי חיים שנזקק לנושא המביך וקראתי בעניין את מאמרו של מכובדנו החרדי בעולמו בעניין הכאת התלמידים. ת״ל שלא התנסיתי בחויות הקיצוניות שתיאר הרב רבי חיים, אבל גם לעבדכם יש זכרונות מהימים שלמדנו בבית הספר רבי עקיבא של החינוך העצמאי שבמרכז בני ברק בימים שהכאה עוד הייתה מקובלת כאמצעי לחינוך ולהשלטת משמעת, ולמחנכים שלנו שהיו יהודים תלמידי חכמים נשואי פנים (מקצוע ההוראה עוד היה מאוד מכובד בימים ההם) היו קורבנות קבועים ל״להט החינוך״ שבער בעצמותיהם שהיו בדרך כלל ילדים חלושים ומפוחדים והייתי יושב משפיל עיני לבל אראה את המראות אך עיני דומעות וליבי נקרע מבכיים המתחנן של המתחנכים הנבחרים. מאוחר יותר למדתי תקופה בדושינסקי שם היו הפרעסק מהתנסויותיהם היומיומיים של כל התלמידים, בכיתה העליונה כבר היה מקובל שהמועמד לפראסקעס היה נקרא אל החוץ ומתכבד במנת החינוך הישן שנועדה לו וחוזר כפוי ראש ודומע למקומו בכיתה.  בני הגדול שגדל כאן לא זכה לקבל מכות מהרביים החסודים מבני הדור הישן שהיו לו מהסיבה הפשוטה שהוא היה הגיבור של החדר שנודע בניצחונותיו על השקאצים בשכונתנו והרביים פשוט פחדו ממנו שלא יחזיר להם באותו מטבע..  אבל גם הוא לא גדל לחסידם של אותם אלט-מאדישע פיינע מלמדים נוחי עדן ואת רובם הוא מזכיר כמלמדים גרועים עם נטיות סאדיסטיות בשל הדרך שנהגו בחבריו שלא היו מבני היחס. ועבדכם זוכר שכאשר בן זה הגיע לכיתת המכינה לישיבה אמר לי הרב שלו שדודי שלנו לא מקשיב לשיעור למרות שבהבנת החומר המעניין אותו הוא מתעלה בהרבה מעל כל הכיתה.. ואני שאלתי אותו האם ניסה לומר לו לבן את אשר הוא אמר לי עתה ומעורר בו חשקות הלימוד? והאיש נשוא הפנים היה תמה על שאלתי והשיב לי בכנות שמחמאות אין שיטתו לתת בכלל ובוודאי שלא לתלמידים שאינם מקשיבים ומתמידים.. גם מהוויותיהם של שאר בני שיחיו לאוי״ט למדתי עד כמה שנדירים הם המלמדים המועילים וכי יפה כיוון רש״י שלא נכנס לקבוע גיל בפירושו למעשה אמתא דרבי ומאמתי יש לחשוש ללפני עיוור והריטב״א שם אמר במפורש שגם קטנים שיש לשער שישטמו את האב והמלמד המכה ויבוזו לו אסור הדבר משום לפני עיוור לא תתן מכשול ועאכו״כ בימינו ובמקומותנו שנאסרה הענישה הגופנית בדיניהם שבוודאי יבוזו לו על מעשה שהוא עוון פלילי בחוק המדינה. אך משיחותי עם אבא ע״ה שנולד לפני קרוב לק״ל שנה בשלהי המאה הי״ט אני מבין שמץ דבר עד כמה שבני הדורות הקודמים היו מתבטלים בפני אנשי השררה המעמד והסמכות ושומר נפשו לא היה מעלה בדעתו להרהר אחריהם כי ההרהור יוליך לדיבור וכי אוזניים לכותל ואם יסומן כמרדן מרה תהיה אחריתו.. ובעיני הנערים בן דורו של אבא הרבי בחיידר כמו הרב או אפילו השויחט ייצגו רשות גבוהה שלא יעיז לפקפק במעשיהם. והא לכם אנקדוטה שאבא ע״ה שח לי: כי בהיותו נער חזר ביום אחד מהחיידר כשאוזנו קרועה לו עד שליש והתאונן בפני אביו על מה שהמלמד עשה בו, אביו (שהיה  יהודי ירא ושלם מבני פרשבורג ששירת כהוסאר בצבא האוסטרו הונגרי)  הוסיף לו צליפות רצועה קשות על עצם התלונה וכפל העונש על אשר הכעיס את המלמד הטוב עד שנצרך לו שיעשה בו כך (ואכן נפגעה שמיעתו לכל ימיו). וגם אמו שבאה מבית יותר מודרני אשר חרה לה מאוד על מעשה הרשע הנבזי שנעשה בבנה הבכור לא העיזה להעיר לבעלה כאשר נהג בבן המיוסר כדרך שנהג כי בתרבות שגדלה בה הבעל הוא האדון בבית ואין לערער אחריו. מסיפורים כאלה ודומיהם אני מתחיל לשער באיזה מין הכנעה והשלמה היו התלמידים מקבלים את עונשם מידיהם של הגבוהים מעליהם. אמנם בבא בתרא מובא שרב כבר הורה להעניש במלקות סמליות של ערקתא דמסאני במשמע שכבר אז החלו להרהר בנושא הזה, ואולי גרם לכך השילטון הפרסי הנאור ששלט בבבל בימיו, ואכן מדברי הגמרא במס׳ שבת משמע שרב ושמואל הכירו את ספרי בית הלורדים דאז (בי אבידן) שאפיינו את הלכי הרוח בקרב האינטליגנציה של האימפריה הפרסית שבאותה תקופה, ובמס׳ עבודה זרה משמע שרב עצמו היה הולך (משום דרכי שלום וכבוד המלכות?) לדיוני בי אבידן עד שפסק. בכל זאת כאשר מגיעים הדברים לנזק לכל החיים שגורמים מלמדים שאינם ראויים לשמם הרומסים ודוקרים את התלמידים בחרבות שבלשונם להשפילם ולשבר את רוחם באופנים שאין להם שום היתר שבעולם לדבר אל שום בן ישראל והם חוטאים להם ברעים שבחטאים שבין אדם לחברו עדיין לא ניתנה הדעת כלל, בשעה שבמדינות המתוקנות לא די שמלמדים ומזהירים את המורים על רגישותם הנפשית של הילדים במהלך הכשרתם למקצוע ההוראה אלא שגם מפקחים בדרכים שונים האמנם יוצרים המחנכים בכיתותיהם את אווירת הפתיחות הנינוחה והיצירתית המתבקשת. אבל במצבה הנוכחי של היהדות החרדית בה הפך חינוך הדור הצעיר למדגרת נאמנים לכתות השונות. לא רק שרווחתו הנפשית ועידוד התפתחות אופיו הייחודי של הנער עומדת בסתירה למגמות האדונים, גם מצאתי כאלה שנזקקים לייעוצם המקצועי של פסיכולוגים חילוניים מושחתים כדי לממש את מאוויים השטני לגדל דורות של מחוקי אופי הצייתנים כבהמות מבוהלות. ואני כבר לא מתפלא כשאני נתקל בעוד ועוד צעירים חרדיים שנאמנותם לא באה ממקום של שכנוע פנימי או להט הרגש האמוני אלא מתהומות הכלום והריק, מהיותם של העלובים נבראים משובטים ה״מחוסנים״ מכל שמץ של ייחודיות וחשיבה עצמית..  ואתם יהודים הסתכלו נא בהם ואמרו לי: האמנם לשכאלה נתכוון הבעל שם טוב?!

יהודי פשוט