נאמר בישעיה (נד, ז-ח) "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה'".
בפסוקים אלו הקב"ה אומר לעמו ישראל שיהיו בחיים הפרטיים של האדם ובמהלכים הציבוריים של כלל ישראל תקופות של הסתר פנים. יהיו זמנים של חשכות אמונה, שלא רואים את טוב ה' בבהירות, אבל עם זאת הקב"ה מודיע לנו שבוודאי הישועה תגיע בלי שום ספק.
ולכן בזמנים של משבר וקושי, יהודי צריך לחזק את עצמו באמונה ובביטחון מלא בה' יתברך, ולא להתייאש מתפילה. אלא להאמין שבוודאי סוף כל סוף אחר הרע יבוא הטוב, ויזכה לראות עין בעין חסדיו ורחמיו של הקב"ה.
פרשתנו מתחילה בפסוק "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
ובספר 'הלקח והלבוב' כותב דבר פלא בשם ספר 'חמרא טבא' לרב הקדוש רבי אברהם שמחה הורוויץ זיע"א: "עקב ראשי תיבות ב'רגע ק'טן ע'זבתיך, וברחמים גדולים אקבצך עולה גימטריה תיבת 'ברית".
באותם רגעים של 'עקב', רגעים של ירידה למטה, רגעים של הסתרה וחשכות, ברגעי ריחוק שלא מרגישים בהם את אהבתו של בורא עולם, גם אז יהודי צריך להמשיך בעבודתו את בוראו. להמשיך לקיים את מצוות אביו שבשמיים מתוך אמונה שהקב"ה נמצא אתי עמי ואצלי, רק שכרגע אני נמצא בשעת ניסיון של הסתר פנים.
והקב"ה אומר: בניי אהוביי, המשיכו לשמור על הברית ועל הקשר שלכם איתי גם בזמנים הפחות משמחים, וכך גם אני אשמור את בריתי שלי אתכם- 'וברחמים גדולים אקבצך', שתראו באורי שזורח עליכם בגאולה השלמה.
אנחנו נמצאים בתוך שבעת השבועות של נחמה על חורבן ירושלים ובית המקדש, שבהם הקב"ה מנחם את בניו אהוביו שלא יתייאשו ברגעים קטנים של הסתר פנים אלא יחזקו ויאמצו את רוחם וליבם מתוך אמונה בטוב הנצחי הקיים בהם.
מובא בישעיה (מ, א-ב) "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה", ובליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה כ) כותב ר' נחמן שהלב של יהודי הוא בחינת ירושלים.
וכמו שבנוהג שבעולם רגילים לומר: "לך לפלוני שיש לו צער ודבר על ליבו, נחם אותו בדיבורים המשיבים את הנפש, ריצויים ופיוסים כדי שיתחזק ויתרומם ולא ישקע בעצבות ובמרירות". באותו אופן, האדם צריך לדבר אל ליבו דיבורי נחמה ועידוד, ולמצוא בעצמו נקודות טובות המאירות את המחשכים.
"ברגע קטן עזבתיך"- רבי נחמן מלמד אותי איך להתייחס ברגעים של ירידה לחולשות שבי, על ידי שאזכיר לעצמי את מעלתי ואת הטוב השרוי בקרבי. וכלשונו: "כי צריכין לדבר עם עצמו גם כן דבורים הרבה מענין התחזקות לחזק את נפשו, בכדי שלא ירפו ידיו לגמרי חס ושלום (חיי מוהר"ן סימן תמג).
וכך, אני נזכר בהבטחה המתוקה של "וברחמים גדולים אקבצך"- אני מקבץ ואוסף שוב את הנקודות הטובות שלי שנשכחו אי שם בדרך, ובאופן זה אני חוזר להאמין בעצמי ובחיי. מלא אני בשלוה פנימית והשלמה עם עצמי, אני מלטף ומרגיע את החולשות שלי, ומבטיח להם שהכול בסדר, אנו חזקים, ובעזרת השם נתקן את מה שצריך לתקן לאט ובבטחה, צעד אחר צעד.
נחמה זו מביאה אותי לידי לשמחה, תודה והודאה, כפי שנקרא בהפטרה של השבת (ישעיה נא, ג), "כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה"
ה'שפת אמת' זיע"א כותב (פרשת ויצא תרנ"ח ד"ה במדרש) שבזמן הגאולה עיקר הנחמה שהקב"ה ינחם את עם ישראל, זו ההבנה שאף פעם לא היינו באמת בגלות. אף פעם לא התרחקנו מהטוב הטמון בנו, תמיד רצון ה' יתברך האיר בתוכנו ומתוכנו.
אם כך, משמעותה של הגאולה היא, בעיקר לאהוב את עצמי, לשמוח בטוב שבי, להאמין בערכי שאני קודש קודשים, מלא באין סוף נקודות טובות שמקשרות אותי לאבא האין סופי שאוהב אותי אהבה אין סופית.
שנזכה! שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.