שלום וברכה מורי ורבותי!
ביום הזה משה רבינו לקח את עגל הזהב, וטחן אותו "עד אשר דק" (שמות לב, כ),
ורק לאחר מכן עלה שוב לשמים לארבעים יום וארבעים לילה נוספים, כדי להביא לעם ישראל את התורה.
יש משהו סמלי בכך שאנחנו מאבדים את עגל הזהב בטרם פותחים דף חדש.
למשה רבנו היו את העניינים שלשמם היה זקוק לכך,
אבל לכל אחד מאיתנו זה אומר משהו אחד.
לפעמים אתה נמצא מול עוול, מול רשע,
מול משהו שאתה רוצה לתקן.
לפני שמתחילים עם "עשה טוב", אמורים להתחיל עם "סור מרע".
קח את הרע,
קח את הפסל,
קח את הדבר הבעייתי ותשמיד אותו,
תבער אותו,
אל תנסה להיות "אדם חדש" כאשר ברשותך נמצא אותו מכשיר שמחטיא אותך.
אל תנסה להיות "אדם חדש" כאשר ברשותך נמצאים אותם חומרים שמחזירים אותך לתחנה הראשונה.
קודם כל תבער אותם,
קודם כל תתנתק,
ורק לאחר מכן תפתח דף חדש.
אחת מהטעויות הגדולות של בני האדם מיום שנברא העולם ועד היום,
היא האמונה השגויה בכך ששום דבר לא יכול להשפיע עלינו לאחר החלטה נכונה וטובה.
זה ממש לא נכון!
חברה רעה יכולה להשפיע,
אמצעים לא כשרים יכולים להשפיע,
חומרים מסוכנים יכולים להשפיע.
כי התפקיד שלנו הוא להתרחק מטווח הניסיון,
לא לעמוד לידו,
אלא לעמוד במרחק הגון,
ורק אז להתחיל לפתוח דף חדש.
ויש כאן גם משהו נוסף.
כאשר אתה משמיד במו ידיך את קופסת הסיגריות,
אתה בעצם עושה מעשה שמשכנע לך את התת מודע במח להתנתק מהדבר השלילי הזה.
כל דבר שאתה מבער, אתה בעצם מתנתק ממנו שכלית ורגשית,
מעבר לכך שמהיום הדבר הזה יתקשה יותר לדוג אותך בחכתו,
ולהפיל אותך ברשתו,
ומעבר לכך,
עשית משהו שמנתק אותך מאותו מעשה שלילי.
והניתוק הזה הוא ההתחלה החיובית.
"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו).
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.