לכבוד חג השבועות

מאת: חרדי בעולמו

לכבוד חג השבועות, יורשה לי לשתף במחשבה-טובה קטנה.

אחת הבעיות הקשות שיש לכל יהודי בר דעת (ואני מניח שבהגדרה זו כיסיתי פחות או יותר את קוראי 'בעולמם') היא הגירסא דינקותא שלנו.

כלומר. זה אמנם מעלה גדולה למי שזוכה שיש לו גירסא דינקותא ובה נכללים מקסימים תובנות והרגשי קודש, אבל כמו לכל דבר בחיים, יש לזה שני צדדים.

תראו איך בעל תשובה מתחיל מתפעל מברכת 'שהכל'. אתה ממש רואה איך הוא מתלהב מכך שהוא מקבל עכשיו מהקב"ה חתיכת מאכל והוא מודה לו על כך. לא סתם מודה לו על כך, אלא משתמש במטבע לשון שתיקנו קדמונינו לפני אלפיים שנה. האוכל כמעט נתקע לו בגרון, מרוב התרגשות ורוחניות שמתפשטת בכל גופו. כמי שעבד שנים עם בעלי תשובה, אני יכול להעיד שזה ממש לקבל חיזוק מלראות אותם בתחילת דרכם.

דא עקא, שכפי שמקובל לומר במחוזותינו, מאימתי בעל תשובה מפסיק להיות בעל תשובה ומתחיל להיות חרדי מן השורה? כשהוא מתחיל לדבר בחזרת הש"ץ ! או אז אתה מבין שהוא התאקלם ושוב אינו 'בעל תשובה' אלא 'יהודי חרדי מן המניין'.

עכשיו מגיע חג שבועות. כמה שמועסען ודרשות וחיזוקים שמענו על שבועות. כמה 'שלשת ימי הגבלה' עברנו בהתקדשות, בהיטהרות ובעליה רוחנית-תורנית צרופה. עכשיו, משעברו השנים וכבר ליבנו גס בזה, מי שאינו נמצא כיום בישיבה, כמעט ואינו זוכר שזה 'שלשת ימי הגבלה' (טוב, נו, השנה בכלל יצא 'שלשת ימי הגבלה' דפוקים. זה יום שישי, שב"ק ואח"כ שוב עיו"ט. הרי אלו יומי דפגא כמעט מוכרזים בישיבות. נראים כאן דברי חז"ל 'אפילו ס"ת שבהיכל, תלוי במזל').

עכשיו מגיע ליל שבועות ואתה מחפש איזו לחלוחית. וכמו תמיד אינך יודע בשום דבר אם אכן הגעת למשהו, או שזה סתם חזרה על מה שלמדנו בגן.

כי ר' יצחק הוטנר זצ"ל היה אומר שהקושי הכי גדול זה להשתחרר מהסיפורים של הגננת. הרי הגננת בגן סיפרה לנו וריגשה אותנו עם מעשי האבות, עם מעשי הצדיקים ויש לנו כבר דמות ותבנית ואנחנו משחר ינקותנו גדלנו על כל דמויות הללו וכבר התפעלנו מכל הצדיקים וכבר מגיל אפס וקצת התחלנו להתנועע בתפילות וכדו'.

ועכשיו, שכאתה איש בוגר ובוחר-דרך, אינך מצליח לזהות מה ממעשיך הם מעשים עצמיים ומה ממעשיך הם מעשה-קוף בעלמא.

חביבה עלי התמונה שלמעלה. היא צולמה לפני עשורים בת" 'עץ חיים' בירושלים. הדפסתי אותה ושמתי אותה לנגד עיני. שתמיד אזכור שכבר בגיל חמש אפשר להתחיל להיות 'צדיק'. אבל מי שהוא צדיק מגיל חמש, צריך להסתכל על עצמו אם הוא צדיק גם בגיל יותר מבוגר. האם הצידקות שלנו גדלה איתנו, או שנשארנו בגיל חמש מבחינת צידקותנו.

ומי שגר בחו"ל זוכה ביומיים של התבוננות. אשריו ואשרי חלקו.

חרדי בעולמו.