על מה הויכוח עם ר' חיים ולדר?

חיים שאולזון משיב

מועדים לשמחה,

חיים אנו בעידן וזמן שכמעט ואי אפשר לכתוב דבר פרטי, או לאנשים מסויימים בלבד, גם כאשר אף אחד לא יעביר, זה מגיע, וזה כלל גדול בזמנינו שחייבים לקחת בחשבון שזה יגיע לרחוב ולכן חובה להיות מאוד זהירים בכתיבה. ואחד הכללים הכי חזקים וחשובים בחיים, אף פעם לא לכתוב כאשר הלב דוחף, אלא כאשר המוח שולט. כפי ששמעתי עליך אתה כותב ספרים ששם אולי דוקא הלב עושה עבודה טובה יותר במיוחד כאשר צריכים לפתח סיפורים ששם צריכים לעבוד עם הראש ועם הלב, אבל כאשר עוסקים בפוליטיקה כבדה ובמיוחד אצל חרדים אף פעם לא לכתוב כאשר הרגש עובד מפני שמאוחר יותר מצטערים

כאן מגיע אני לחלק האחר של דבריך על ה'ביקורת', תופתע, אני בעד ביקורת קשה וכבדה זה חשוב יותר מכל. רבי יוחנן חלה כאשר החברותא החדש שלו שהחליף את מקומו של ריש לקיש הסכים עמו והביא לו ראיות שהוא צודק. רבי יוחנן אהב את ריש לקיש משום שחלק עליו והביא ראיות הפוכות, ככה מלבנים דברים, וחבל שהציבור שלנו לא קיבל את החלק היפה של ביקורת לשמוע סברות וגישות אחרות, ככה מלבנים נושאים ועניינים בצורה נכונה וטובה. השיטה הזו של לומר אמן אחרי מה שאומר מי שאומר ושיהיה הגדול ביותר היא טעות מרה. הוראות חייבים לקבל, אבל כאשר שומעים דברים לומדים ומבקשים להבין, לשאול ולחלוק אין בה כל פגם ההיפך יוצא מזה רק טוב

וכאן אני מגיע לנקודה העדינה שבכתיבתך. זכותך המלאה לכתוב את מה שכתבת, הענין הוא צורת הכתיבה, כאשר הכתיבה היא עניינית מבלי שהמקורות הם בעייתיים במיוחד תקופות של מחלוקת פנימית ואידיאולוגית אלו מסבכות את הענין. אם תשים לב עוד לפני הבחירות פניתי בכתיבתי לר' משה גפני וביקשתי שהפעם דגל התורה תתמודד לבד זה רק יעשה טוב לכולם, ההופעה המשותפת תגרום לאובדן של עשרות אלפי קולות ולאו דוקא בגלל סמוטריץ' אלא בגלל השתלטותם של יחידים על הציבור, לקחו תנועה כמו אגודת ישראל ועשו ממנה עסק פרטי של כמה אנשים עד כדי כך שאפילו סניפי מפלגה לא מקימים בערים כמו ביתר שיש בה עשרת אלפים קולות לאגודת ישראל וראש העיר מאגודת ישראל רק מפני שלא גרים שם חסידי גור. לעומת זאת בחצור בעיר שיש כל כך מעט מצביעי יהדות התורה יחסית לערים גדולות, שם יש סניף ממומן על ידי אגודת ישראל, ומדוע, מפני שמדובר בריכוז של חסידי גור

איני יודע כמה אתה יודע על הקורה באגודת ישראל. מימון הבחירות העירוניות שזה תפקיד אגודת ישראל נמנעת מכל מקום ששם נבחרים נציגי שלומי אמונים, על הסיעה לממן את עצמה למרות שהם חלק מאגודת ישראל, מימון המפלגות היא של כולם אבל נקלענו למצב של גזל ממש, סיעה אחת השתלטה על כל הקופה ואין זה פלא מדוע לא רוצים עוד לתמוך ברשימה כזו

קיימת בעיה אחרת וקשה מאוד שרוב רובם של החסידים אינם מיוצגים באגודת ישראל. שים לב, בדגל התורה הרחיבו לאחרונה את המועצת שלהם בנציגי הישיבות הבינו שצריכים שכולם ירגישו משוייכים, לעומת זאת באגודת ישראל, קהילה פצפונית תהיה במועצת וקהילות ענקיות הכי גדולות בציבור החסידי כמו קרלין ברסלב חב"ד ואחרים אין להם דריסת רגל במועצת. מדוע שחסידים של הקהילות הללו ירצו בכלל לתמוך במפלגה כזו. מילא בכנסת אין מקום ליותר משלשה ארבעה, אבל במועצת, מה הבעיה כאן להבטיח שכל קהילה יהיה לה ייצוג שם

אני כותב לך את כל זאת בשביל להבין את הבעיה הפנימית של אגודת ישראל ומדוע החסידים אין להם שום דבר שידחוף אותם לרצות להיות חלק מאגודת ישראל, כאשר בנוסף לכל אלו הפילוגים הפנימיים. קח למשל את ויזניץ שהיא היום מפולגת ל-14 חלקים, חלק מרגיש מקופח מאוד ושמחים מאוד שטסלר בחוץ. אותו דבר בקהילות שיש שם הרבה אדמורי"ם כמו ללוב ביאלה ועוד מקומות כאלו מדוע שירצו לתמוך באגודת ישראל. יש היום יותר ממאה קהילות חסידיות שלא מסתכלים לכיוונם ואפילו לא מזכירים אותם ב'המודיע' וב'המבשר', מדוע שירצו להשתייך למפלגה כזו

הסיבה לכשלון בבחירות בירושלים וחיפה זה לצערנו הגדול חסידות גור שרבים בורחים לא רוצים להיות חלק ממנה בגלל הטרור וההשתלטות שלה. בירושלים אם שלומי אמונים היו רצים בנפרד הם היו מביאים לבד מספר קולות שהביאו יחד עם גור, הפסידו כל כך הרבה מצביעים רק בגלל השילוב שלא עובד יותר יחד, עדיף היה שיפרדו זה יביא הרבה יותר קולות לצד החסידי

ובאשר להקמת דגל התורה, חייתי את הימים ההם על בשרי, הייתי חלק מן הענין הזה וזוכר כל פרט. כתבתי אז כל שבוע ודיווחתי מדי יום על הקורה, ואין כאן ענין של מי אומר אמת, אלא עובדות ומציאות שמהם אי אפשר לברוח, אפשר להסביר זאת בדרכים אחרות אבל מציאות היא שאב"ת מפלגתו של משה גפני קמה בזמן שהרב שך היה חלק מאגודת ישראל. רביץ הקים מפלגה משלו בירושלים בזמן שהרב שך היה חלק מאגודת ישראל, ועל כולם גדולי ראשי הישיבות הליטאיות נלחמו בהרב שך. תקח את הפרטיכל של מועצת גדולי התורה ותראה איך שראשי ישיבת חברון רבי שמחה זיסל ברוידא ורבי אברהם פרבשטיין הצביעו נגד הרב שך בויכוח על היחודיים והרוטציה

מציאות היא שלא איפשרו להרב שך להיות יושב ראש לבד כפי שהיה הבית ישראל במועצת. צירפו אליו את הלב שמחה וזה מה שהכעיס אותו. היה גם ויכוח קשה על צירוף של חברים. הרב שך לא רצה את הרבי מסדיגורא, כאשר הוא הצטרף הוא צעק עליו כי המועצת אינו בית יתומים ומה אתה עושה כאן

לא אגולל כאן היסטוריה אספר לך משהו מההיסטוריה שלי מזה תבין מי היו אז חזקים יותר. בעוד שבועיים אני נכנס לשנת השבעים שלי, התחלתי את העיתון הפרטי שלי לפני 44 שנים בגלל העורך הליטאי של המודיע שמנע ממני פרסום רשימה על סבי שהיה אז ממנהיגי החסידים אני בן אחר בן ממנו היה אח של בעל התניא והשולחן ערוך שמו היה היה רבי יהודה לייב הוא ידוע על שם ספרו שו"ת שארית יהודה, הוא גם זה שערך את הסידור תהילת ה' נוסח האר"י שחסידי חב"ד מתפללים בו, היה אז היארצייט שלו וכתבתי רשימה שראו אותה שני העורכים האחרים לייבל לוין מגור ומשה עקיבא דרוק משלומי אמונים ואישרו אותה, וישראל שפיגל תחילה לא התנגד אך קיבל הוראה ליטאית להתנגד והטיל וטו והבטחתי לו שיקום עיתון חדש ששם יוכלו כולם לפרסם ולא נאפשר יותר שיצורים כמוהו ימנעו פרסומים כאלו. פתחתי את 'צופר' במשך של כמעט שנתיים הליטאים והחסידים שיתפו עימי פעולה עד לפרשת 'מיהו יהודי' אז כתבו אצלי רבי אהרן ישעי' רוטר מן הליטאים מהכי קרובים להרב שך ור' טוביה בלוי מן החסידים הם התווכחו בענין 'מיהו יהודי', עד שקיבלתי אזהרה שאם אני יאפשר לחסידים להמשיך לכתוב ב'צופר' יפרסמו איסור, לא נכנעתי. היה זה ה'לב שמחה' מגור שאמר לי לא להכנע ואכן החסידים הלכו איתי נגד הליטאים

הסיבה שאני מספר לך זאת בשביל שתלמד שמי שהיה להם אז כח רב היו הליטאים והם אלו שרדפו חסידים ולא כפי שכתבת שהחסידים רדפו את הליטאים. אני מסכים כי בהרבה עניינים כל מי שיכל רדף את האחר, שזה ענין בפני עצמו, אבל לטעון כאילו שהליטאים היו חלשים אין בכך אמת כלל 

לא אגולל כאן היסטוריה יש הרבה מה לכתוב בנושא כרכים על גבי כרכים לא יספיקו, אני ניגש לנקודה העיקרית והיא הסיבה להתקפה עליך

מותר לך לחלוק ולכתוב להאמין אחרת מכל אחד אחר. אני אוהב אנשים כאלו, לחיות כמו קוף זה לא חיים, וכפי שאמר הקוצקער, אם אני אתה ואתה אני אז אני לא אני ואתה לא אתה, אבל כשאני אני ואתה אתה אז כל אחד מאתנו הוא איך שהוא צריך להיות. הענין הוא ההתקפה שלא במקומה, מפני שקודם היה עליך ללמוד את הקורה אצל החסידים, ולדעת כי משה גפני ידע מהכל לפני כן, מאיר פרוש וישראל אייכלר הבהירו לו על הקורה בתוך אגודת ישראל והוא העדיף ללכת עם ליצמן ונתן יד לחורבן הפנימי באגודת ישראל והבריח עוד קולות ולכן הטענה חייבת להיות אל גפני שאסור היה לו להתערב במחלוקת הפנימית

נכון שבעיקרון יש הרבה מן המשותף כתבנו פחות או יותר אותו דבר. אינני רוצה להכניס כאן את הבנים החכם והרשע האומרים אותו דבר ובכל זאת על אחד כתוב 'הקהה את שיניו', אני מעלה זאת רק בשביל שתבין שאפשר לכתוב את אותו דבר אבל בדרך שישמע לא טוב. כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אני מסכים איתך כי אנו מפסידים מהופעה משותפת, אבל להתקיף את החסידים בזמן שלמשה גפני היה חלק גדול במחלוקת הזו, כאשר בנוסף במקום שיוכיח את עצמו ויראה את עצמו במקומות הבעייתיים היכן שחושדים בו בשמאלניות יתר וככה להסיר את הפחד ממנו, הוא הגיע רק ביום הבחירות לנחלת הר חב"ד אבל אחרי שכל כך הרבה הצביעו וכלל לא ידעו שהוא היה שם

לסיכום: לא היתה לי כל כוונה לפגוע בך אישית אלא בתוכן הדברים. זה כלל גדול בכתיבה שלי גם כשאני מזכיר את שמו של האדם אני עוסק בתוכן ובנושא ולא באיש, מפני שאם הייתי עוסק באיש, היו לי עוד מיליוני צפיות וד"ל. ביקשתי רק למנוע שיבוש העובדות ובעיקר ההיסטוריה, נכון שקיימת בעיה בהופעה יחד, אבל זה המחיר שאנו משלמים כאשר ממנים פרנסים מבלי שנמלכים בציבור. הקב"ה לא מינה את בצלאל עד שמשה הסכים וגם הוא שאל את הזקנים ורק אחרי שהציבור קיבל אותו מינו אותו. המצב ב'יהדות התורה' שזה עשרות שנים שלא נמלכו בציבור, וגם זו מהווה בעיה גדולה וגורמת לאבדן של הרבה מאוד קולות

כתבת על הנשמה החסידית שלך, אז אספר לך כי נולדתי בירושלים ולמדתי בישיבות ליטאיות כל השנים שלי בישיבות, את כתיבתי התחלתי ב'גליון לנוער' של צעירי אגודת ישראל' שמשרדו עדיין היה ברחוב אחד העם 26 בתל אביב. העורך היה ר' משה קרפ ז"ל ואני הייתי סגן העורך, כתבתי תחת השם 'חיים בר-שאול' זה היה בתחילת שנות הל' - ועד לבחירות הפנימיות באגודת ישראל הייתי איש של ר' שלמה לורנץ למרות שאבא שלי היה האיש הכי קרוב לר' מנחם פרוש, נולדתי באגודת ישראל, - בחופה שלי קיבלו פרוש ולורנץ ברכות - כך שאין לי נגד הליטאים כליטאים, יש מבין גדולי הליטאים שהייתי מהחסידים הכי חזקים שלהם לחמתי נגד הפוגעים בהם. אם תעבור על ההיסטוריה הליטאית לא תמצא אף אחד שלחם את מלחמתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל יותר ממני מסרתי את נפשי למען כבודו של רבי אהרן לייב שטיינמן, נלחמתי נגד מי שלחם בהגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל ועוד שורת רבנים ליטאים, אני רחוק מאוד מלהאמין בימינו בהבדל של חסידים ומתנגדים, אנו חיים בדור שהוא טשולנט, המתנגדים הפכו לחסידים וחלק גדול מן החסידים מתנהגים כמו מתנגדים. הגישה שלי היא עניינית, אני משתדל בכל כוחי להיות בעד כל מה שטוב ולא משנה היכן שזה, ונגד מה שלא טוב ללא הבדל בין קבוצה זו או אחרת

שוב, אני מודה לך על שהבהרת את הדברים ואי"ה יעלה אותם, וחוזר ומצהיר כי כוונת הדברים לתוכן ולא לאיש