כמה מקולקלין מעשיו

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערש"ק פר' אמור תשפ"א.

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

המאמר של שבוע שעבר לא עבר בשתיקה.

רוב המגיבים שיבחו על האומץ לכתוב את הדברים, אך 2 תגובות הגיעו מנוגעים בדבר ותקפו על שאני מתערב בריב לא לי, ושאין לי מושג מה 'באמת' קורה.

אחד המנויים מצטט דבריי וכותב לי כך:

'איך יתכן שסטנדרים מתעופפים במרכז התורה הגדול שנתייסד במסירות נפש על עפרות הקדושים שניצלו מהאודים העשנים' 

'קצת מוזר לי שאחד כמוך שעבר התעללות מאנשים שכל מעשיהם 'לשם שמים' וכביכול שומרים על האידשקייט של כל עם ישראל, שואל שאלה כזאת.

כאחד שזוכר אותך בזכרון משה וגם מכיר את הנפשות עם הסטנדרים המעופפים, אענה לך תשובה.

יום אחד הר' ישראל אהרן קלצקין נכנס לזכרון מוישה ובא לנגדו אחד מהקנאים שנתמנו אחרי 'פנחס בן אלעזר הכהן' ומשפריץ עליו גז מדמיע ואחד החברים שלו רואה מן הצד וזורק מרחוק סטנדר בשביל להוציא את המטריד מהביהכ"נ ויבוא אח"כ כותב עלון וישאל איך המחנה של הר' ישראל אהרן קלצקין זורקים סטנדרים ועוד בבית כנסת?

והנמשל בא בן אדם וגוזל ...'

יכולתי לענות לו כי דוקא משם ראיה, מעולם לא נתתי לענות לתוקפים בדרכי אלימות, ספגתי ושתקתי וב"ה לא הפסדתי, ואגב, זה גם טענת הערבים שעושים טרור בימים אלה, 'גנבו לנו את הארץ ואין לנו ברירה רק להפעיל טרור'. אך זו תשובה פרטנית ולא כוללנית.

ומצד החסידות שגיניתי את לחצי הטרור, קיבלתי אימייל שטוען כי לו הייתי מעורה בפרטים לא הייתי כותב כך ואיך אני לא מפחד מ'הזהרו בגחלתן'.

יכולתי לענות לו כי נולדתי ברח' יוסף בן מתתיהו 45 מול הפנימיה, חייתי שם 20 שנה וחויתי הרבה, וגם ב-30 שנה שאח"כ הספקתי להתבונן סביבי, נער הייתי וגם זקנתי, ונסיון רב צברתי, אך גם בזה התשובה היא פרטנית ולא כללית.

התשובה האמיתית היא בשם כל הציבור:

דוקא בגלל שאין לי מושג מי נגד מי, לכן כתבתי ולא ציינתי שמות, ואסביר את דבריי.

כאשר ארונו של יעקב אבינו היה מוטל על פתח מערת המכפלה וניהלו משא ומתן עם עשו הרשע שסירב לאפשר לקבור את יעקב במערה, שלחו את נפתלי שירוץ למצרים להביא את השטר שמוכיח כי עשו הרשע מכר את חלקו במערה ליעקב.

חושים בן דן בהיותו חרש, לא היה שותף פעיל לכל המו"מ בין הצדדים, רק הבין כי עשו הרשע מונע את קבורת הצדיק, נטל מקל בידו והחטיף לעשו מכה כזאת שאת השניה הוא כבר לא הרגיש ונתקיים בו 'אתה הבדלת אנוש מראש', ראשו כבר הובדל מגופו.

ושואלים המפרשים: וכי הנכד חושים היה יותר חזק מכל השבטים? וכי הם לא יכלו לרוצץ את גולגלתו בעצמם?

ותירצו: הם היו בתוך המשא ומתן הדיפלומטי ומפה לשם הגיעו להסכמה על הבאת המסמך ממצרים ולא הפנימו את הבזיון שקורה תוך כדי.

רק חושים בן דן שהיה מחוץ לכל התמונה עקב חרשותו, דוקא הוא ראה את הזוועה הזועקת לשמים.

כך גם בענייננו, דוקא כמי שעומד מן הצד, הכיעור במלואו נשטח בפנינו ולא משנה מי התחיל ומי אשם.

ברור לכולנו כי דבריי לא יועילו, אבל חובת המחאה יצאנו בזה, וזה מסיר את חרון האף וכפי שכתב הר"א לופיאן כי פנחס בן אלעזר למרות היותו יחיד שעשה מחאה, מחאתו הסירה את חרון אף ה' ועצרה את המגיפה.

יש להוסיף נקודה חשובה: הזמנים השתנו, כיום הכל מתועד וכל אירוע מתפרסם בתוך דקות ספורות בכל העולם וכדי בזיון וקצף ומי שלא מבין ומפנים את משמעות הדבר, גורם לו ולעולם נזק מיידי ונזק לדורות ובבוא היום ייתבע על כמויות של נשירה וגם הרס מבפנים שלא יתכן שלא יקרה, וזאת מלבד חילול ה' הנורא ששואלים 'פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו' וכו' יומא פו.

חוץ מכך שבסוף זה יפעל כבומרנג.

והוא רחום יכפר עון.

בברכת שבת שלום ומבורך

ישראל אהרן קלצקין