באבא נחום ורוקדי מירון אחרי האסון מוצצי דם ושופכי דם אלמנות ויתומים ובני משפחה

יש גבול לכל דבר, גם אם אם נקבל את הנימוק של חשיבות השמחה ואיני מזלזל בה, אבל לא כתוב בשום מקום שזה מותר על חשבון שפיכת דם אלמנות יתומים ובני משפחה אבלים הבוכים בכאב נורא על מה שקרה להם, ורואים מולם איך שבאבא נחום כהן מסדיגורא בני ברק ועוד כמה כאלו רוקדים במירון בלי כל חמלה על המשפחות הכואבות ובוכות

הייתי מקבל את הנימוק כאשר היו רוקדים במקומות רחוקים לא קרוב לאבלים, אבל במקום שהם נהרגו שם שירקדו זה דבר שעושים רק מי שהם חסרי לב מי שאוהבים לרקוד על דם של אלמנות ויתומים, הריקודים היו בזמן שהללו התבשרו בבשורה הנוראה. אסור לשכוח כי לא ידעו מיד מי הם ההרוגים לקח כמה שעות עד שזוהו ועד שמסרו למשפחות, ובזמן הריקודים ממש פרצו הללו בבכיות נוראות, ובאבא נחום לא קולט ומבין כי זה לא הזמן לרקוד

כן, אתה רוצה לרקוד בבקשה במקום אחר, בירושלים או בבני ברק בבית הכנסת היכן שאתה מתפלל לא במקום שעיני כל העולם כולו באותן שעות היו למקום הזה, עקבו אחר הנעשה במקום, המצלמות צילמו בכל רגע כל מה שזז שם, ובמקום להראות למשפחות כי אתה משתתף בצערם, אתה רוקד ומראה כי זה לא מזיז לך כלל

מדובר בפשע נורא, מפני שאם היה מדובר בסתם טפשים אז מה אפשר לעשות, אבל באבא נחום מחזיק את עצמו לחכם, האם זו חכמתו? ככה מתנהגים?

חיים שאולזון