מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
סיפור חסידי ידוע על עיירה באירופה שהגוים האיכרים היו באים מדי ערב אחרי יום העבודה לקרעטשמע (בית המרזח) של ה'מושקה' היהודי ומוזילים חלק מהכנסתם לקופתו בתמורה למשקה החריף, שבו היו ממלאים גרונם ומיטיבים ליבם להשתחרר קצת מהעמל ומשתכרים ומתגוללים בסיאובם ונרדמים מתוך שכרות, וכך היה הדבר חוזר ונשנה דבר יום ביומו והיהודי התפרנס בדוחק, אחרי שהשלטון גבה מס גבוה על אלכוהול.
הכומר של העיירה לא ראה בעין יפה את העובדה שהיהודי מרויח את פרנסתו על גבם של מאמיניו, ניסה לדבר בדרשותיו בגנות השתיה וההוללות, גם היה משחיל עקיצות נגדם על שתומכים כלכלית במי שאינו מאמין באמונתם ולמי שמשתייך לעם שצלבו את משיחם וכדו', אך דבריו נפלו על אזנים ערלות תרתי משמע.
חרש הכומר מזימות ועלה עם ראיון, אומר ועושה, פנה אל בית המחוקקים והניח הצעת חוק לאסור מכירת משקאות חריפים בעיירה, החוק נחקק ופירסמו בחוצות את דבר החוק ככתבו וכלשונו והכומר חכך ידיו בהנאה.
היהודי שאיבד את מקור פרנסתו עשה את מה שהיהודים טובים עושים בעת צרה, כעצת חז"ל 'יפנה לחכם' ופנה אל הצדיק הקדוש הנודע בעל 'יטב לב' זיע"א ושפך את ליבו לפניו.
הרבי חיזקו בדברי אמונה ובטחון ויעץ לו לכוון בברכת 'בורא נפשות רבות וחסרונן להחיות בהם נפש כל חי' והישועה תבוא בכפליים.
כעבור זמן קצר, נתבשר היהודי, כי לא רק שהגזירה בטלה, אלא שהורידו את המיסים על מכירת משקאות חריפים, כך שיוכל מיד לחזור להתפרנס וביתר רווח אחרי שהמס בטל.
היהודי, כדרכם של בני ישראל בירר איך הקב"ה הלביש את הנס בדרך הטבע והתברר לו מפי יודעי דבר מה בדיוק קרה, וכך היה מעשה:
ימים ספורים לאחר הגזירה של החוק החדש, התחילו להגיע תלונות רבות בלשכת הרווחה ובתי הרופאים על מקרי דיכאון רבים ואנשים שנפלו למשכב והפסיקו ללכת לעבודה, שבנוסף לעצם הבעיה של התחלואה הפתאומית גם נגרם נזק משמעותי למשק שהיה תלוי באחוזי התעסוקה בשטח. ובתגובת שרשרת, כל מערך תפקוד העיירה החל להדרדר והיה חשש לקריסה.
פנו אנשי המושל למומחים שיבדקו את הסיבה וגילו כי המון פשוטי העם העמלים לפרנסתם פיזית ומניעים את המשק, הם קשי יום העובדים קשה בשעות היום, ורגילים לשתות בערבים בבית המרזח וכך הם משכיחים את יגונם ולא חושבים על צרותיהם וממשיכים למחרת שוב, אך ברגע שחסמו להם את הפה מלשתות שקעו ביגונם ועצרו את מהלך החיים.
חזר היהודי לרבי לבשר לו את הבשורה הטובה ולהודות לו על כך, אמר לו הרבי: זה בזכות הבורא נפשות שלך, שכך פירושו: ה' בורא נפשות רבות של ערלים כדי להחיות בהם נפש כל חי, היינו בני ישראל בני עם חי.
הסיפור הזה נשלח אלי השבוע בהקלטה מפי ידידי הרב 'וועבערמן וי איי פי', אברך יקר שבנה רכב מפואר ביותר כדי להסיע את בני ישראל למקומות הקדושים כבני מלכים, והוסיף לי כי הסיפור הזה משקף בדיוק את מה שקורא בתקופה הזאת.
יש עליה גבוהה בתחלואה של הקורנה, ויש לשמוח על כל צעיר שעבר את זה והבריא ויצא מכלל סכנה אך לדאבון לב, רבים וטובים באו לכלל סכנה וגם מתים רבים ל"ע רח"ל.
ולכן ברור שיש להיזהר ולהישמע להוראות, אך יש לזכור כי הכי חשוב זה לשמור על המצב רוח ובעיקר על הילדים, להקדיש להם זמן רב שיחושו אהבה ותשומת לב מההורים, כדי לשמור על האוצרות היקרים שלנו שכל המצב הביא סכנה גדולה לרוחניותם וגשמיותם והא בהא תליא. יש לזכור כי ילד שפורק עול תו"מ זה גרוע ממוות, כך לימדונו חז"ל במס' ברכות גבי אבשלום וגוג ומגוג, ובדברי ברוריא על 'רני עקרה'.
איננו יודעים חשבונות שמים. אני מתגורר בלייקווד, כאן, היה מכה קשה בין פורים לפסח ולצערנו נפטרו מעל 100 יהודים יקרים ואפילו לא יכולנו ללוותם כדבעי ולנחם המשפחות, אך כמעט כל הצעירים נדבקו אז והמהלומה היתה בבת אחת, ולאחריה באה הרגיעה, כי כן דרך העולם, שהצעירים הם הפעילים בשטח וברגע שכל הצעירים עברו את זה והחלימו, נעצרה שרשרת ההדבקה והעיר חזרה לחיים.
לייקווד אינה עיירה זוטא, היא עיר בת 100 אלף נפשות, והמוני משולחים מגיעים לפה ומיד בהגיעם הנה מארץ ישראל מביעים את התפעלותם כאילו נפלו מפלנטה אחרת, בישיבה הגדולה כאן יושבים עשרת אלפים בחורים ואברכים כ"י, ב-8 הבניינים של הישיבה ללא קפסולות וללא מסכות ועוסקים בתורת ה', כל בתי החינוך פתוחים לרווחה ללא שום מגבלה, חתונות ואירועים המוניים ב"ה בלי שום הגבלות, משתמשים במסכות רק כדי להיכנס לבנק או למרפאה וכדו' ותו לא.
אינני מאן דאמר להגיד לחקות אותנו, אני רק מציג נתונים ועובדות שכל אחד יכול לבדוק ויש ללמוד ולנתח את מה שקרה אצלנו.
ובעיקר יש לזכור 'אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'', ברצותו מקורן וברצותו מחלים ברצותו ממוטץ וברצותו מחסן ו'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים'.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.