"היום בתניא" שבת קדש ד טבת
תניא "לקוטי אמרים", תחילת פרק ז
שנה פשוטה
מקבלי החיות מקליפת נוגה (לאחר שנבראו):
א. נפשו הבהמית של היהודי.
ב. נפשו של כל הכלול ב"חי" (בהמות חיות עופות ודגים), כשהם טהורים ומותרים באכילה.
ג. ה"קיום והחיות" של הדומם והצומח המותר באכילה.
ד. הקיום והחיות" של ה"מחשבה דיבור ומעשה" בעניני העולם הזה - כשאין בהם שום שיכות לשס"ה "לא תעשה", ולאידך, יש בהם את החיסרון שאינם נעשים לשם שמים.
...
המאפין את קליפת נוגה:
קליפת נוגה שיש בה גם מעט טוב, נחשבת כ"בחינה ממוצעת" בין מדרגת הקדושה לשלשת הקליפות הטמאות לגמרי.
והאדם בהתנהגותו: יכול להוריד את החיות שבנוגה אל הקליפות הטמאות לגמרי (כמבואר בהמשך). ולאידך, להעלות את החיות שהוא מקבל מנוגה אל הקדושה (כמבואר כאן).
...
הפרדת חומרים:
בהעלאת הנוגה לקדושה, נעשה בעצם הפרדת חומרים, הפרדה בין הטוב והרע המעורבים יחדיו - כשבהתנהגותו החיובית, מפריד האדם את הטוב מהרע (שבו הוא היה מעורב) ואותו הוא מעלה לקדושה (כשבמקביל, הרע נדחה לגמרי) - ושתי דוגמאות לדבר:
א. האוכל בשר שמן של שור או שהוא שותה יין מבושם, כשכונתו היא "להרחיב דעתו לה' ולתורתו" (שיוכל ללמוד יותר טוב), או "כדי לקים מצות עונג שבת ויום טוב". הנה, אף שהחיות המקורית הנשפעת במאכלים אלו היא מקליפת נוגה. הרי שבאכילה זו, האדם פועל "בירור" והפרדה של הטוב מהרע שבנוגה, ומעלה אותו למסגרת הקדושה שבעולם, שמעתה הוא יכלל בה.
ב. רב הפותח את שיעורו (שהוא בעניני תורה), בהקדמת "מילתא דבדיחותא"(= "דברים משעשעים") מעניני העולם שאינם אסורים, שחיותם אינה מהקליפות הטמאות אלא מקליפת נוגה. וכפי שנהג רבא בבואו ללמוד עם תלמידיו (כדי להכניסם לאוירת הלימוד) - הנה גם כאן, הטוב שבנוגה נפרד מהרע שבו ועולה ונכלל בקדושה.
...
חבר נכבד:
*מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בשלחן השבת.
בברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם" שניתן להשיגם אצל מפיצי תורת חב"ד
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. ולעילוי נשמת אמה, חמותי מרת פרידה לוין ע"ה נפטרה ג' שבט תש"פ. יהי זכרן ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.