חלק א
אבותינו ורבותינו הקדושים זצוק״ל, נהגו ביום חמישי בלילה לעשות תיקון כרת. וכבר בבית מדרשו של הסבא הגדול, רבנו חיים פינטו זצוק״ל, רבו המעשים והישועות אשר ראו אנשים בכח תיקון כרת, שהיה נעשה תמידים כסדרן כל יום חמישי.
ומנהג חשוב הוא שבכל בית מדרש של קהילתינו הקדושה, יתקיים תיקון כרת.
ובכל עת וזמן עלה בליבנו מעשה שהיה. לפני כעשר שנים, אחד היהודים החשובים בארץ הקודש, הגיע אלינו יחד עם הגבאי הנאמן רבי שמעון ברששת שיח׳ וסיפר לנו שב״ה מצליח וכו׳ ועשה יום הולדת גדולה לגיל שישים. ועמדנו והזהרנו אותו, שמבקשים אנו שיכניס ספר תורה ביום השמחה אשר עושה ברוב עם. והיהודי ירא השם וסר מרע, קיבל על עצמו והלך וקנה ספר תורה המהודר והטוב ביותר.
והנה בבוקר למחרת היום הולדת, קם עיוור. והגבאי הנאמן נכנס בדאגה לשאול מדוע ולמה, שפוחדים המשפחה, לא היה לו כלום.
והנה מקובלנו מרבותינו ואבותינו הקדושים זצוק״ל, שדין כרת זה לא לעבור את גיל שישים ח״ו, וכן גיל שלושים ושמונה הוא גיל רגיש, איך אדם שעבר על כרת, מת במיתה משונה בגילאים האלו. ולכן מי שעובר גיל שישים, ישמח שיצא מדין כרת.
וישנה מחלוקת ידועה ברבותינו, האם כל תיקון כרת מוריד כרת אחד, או כל תיקון כרת מוריד את כל הכרתות, ולא ניכנס למחלוקת, רק נחזק ידים להקפיד כל יום חמישי בלילה, לעשות את התיקון כרת. וכבר דבר זה נהיה מנהג מאבות אבותינו, ובבית מדרשו של רבנו חיים פינטו הגדול זצוק״ל, כל מי שרצה ישועה, היה קונה את הכיבוד והשתיה החמה. וזה היה מחלוקת מי יביא את הכיבוד, משום שראו בדבר זה ישועה וסגולה גדולה.
והנה ענינו לאדם הצדיק, שהתעוור ביום שנהיה בגיל שישים. הגמרא אומרת, שמי שעיוור או שאין לו ילדים נחשב למת. והנה נכתב עליו כרת, וכמה כרתים אדם עובר ביום בלי ידיעה וזכות הספר תורה עמדה איתו. ובמקום מוות, הקב״ה בזכות התורה הקדושה מיתק את הדין לעיוורון. ולכן לחזק ולהתחזק בכל בית מדרש בקהילתינו הקדושה, יקפידו על תיקון כרת בכל ימות השנה וביותר בפרשות השובבי״ם אשר שם מתחיל שעבוד בני ישראל בארץ מצרים ותיקון רפ״ח ניצוצות שיצאו מאדם הראשון, בזמן שפרש מאשתו.
וכל שנה, בזמן שקוראים פרשת שמות וכל פרשיות השובבי״ם, מתקנים הניצוצות וחטא הנעורים. וביותר יזהר בשבת קודש, לנצל כל רגע לעבודת השם. לסיים ספר דברים ולקיים ״זיכרו תורת משה עבדי״ וכל מי שזוכר תורת משה ומסיים ספר דברים בשבת, עולה ומתעלה בכל התשע מאות חמישים וחמש שערים שבשמים, עד שמגיע עד השם וזוכה שמשה רבנו מליץ יושר על האדם בשמיים.
וידע ששעה בשבת קודש של לימוד תורה, משמעותה כאלף שעות ביום חול. וכל דקה בשבת מיוחדת ומרוממת. ומי שמרגיש לחץ בשבת וממתין שתצא שבת, סימן שהנשמה יתירה שלו, לא נוח לה בגופו ואינה מוצאת מנוח לנפשה ורוצה מהר לצאת וללכת ולכן מרגיש לחץ.
וכל מחשבת חול, יזהר ויתרחק ממנה. וכל דבר של לשון הרע או דברים שלא שייכים לו, ושייכים לחיים של אחרים, של משפחתו, חביריו או ידידיו או חייהם של רבו או בני משפחתו, פגם חמור וקשה להיכנס ולדבר על דברים שלא שלך.
ותמיד ידע האדם, שברגע שמדבר על חבירו, באותו זמן מדברים עליו. ובכל זמן עולה מול ענינו המעשה על אחד מהצדיקים, שהיה לו נכד אהוב מאוד. וביקש ורצה שידוך מסויים בשביל נכדו, השידוך הסכים, והאדמו״ר שמח מאוד.
אך פתאום הכלה לא רצתה והאדמו״ר היה בצער גדול והתחיל לחקור ולבדוק מה ולמה.
והתחיל להתקרב לאדם שדיבר רע על השדוך ומיד האדמו״ר עצר ואמר, אני צריך לטוס לאוסטרליה לאסוף כסף לישיבה שלי, אני יחזור ותספרו לי, וכך היה. אלא שבדרך, לקח איתו האדמור ספר ״חפץ חיים״ הלכות לשון הרע, וכל הדרך למד הלכות לשון הרע. כשחזר ביקשו לספר לו מי דיבר ואמר, אחרי שלוש פעמים הלכות לשון הרע, אני לא רוצה לשמוע...
והנה כאשר אדם הולך רכיל ונכנס לבית חבירו, אוכל ושותה ומתפרנס ביושר ושלא ביושר, ומוסיף חטא על פשע במקום לעבוד, לעמוד ולדבר, מבין או לא מבין, יודע או לא יודע, העיקר לדבר דבר, זה מורה על שורש פגום ומיד חייב לעשות תשובה.
ואלו האנשים משורש קין, שכל נגיעה בהם נזק נגרם. והתפילה להקב״ה שירחיק אנשים כאלו מבית כל עם ישראל, עד שיעשו תשובה. וכאשר היצר הרע בא לאדם ומתרץ לו ומסביר לו, אתה לא אשם רק סיפרו לך ורק שמעת, כבר מצאנו ברבי אלעזר, בנו של רשב״י שנפטר, ואשתו אמא שלום פחדה שלא יכבדו אותו במותו והניחה את גופו בעלית הגג. וכך עשרים ושתים שנים נשאר שלם. יום אחד אשתו נכנסה לחדר, ומצאה תולעת באוזנו. פחדה מה קרה, אולי הגוף מתחיל להתליע, להסריח.
בלילה חלמה את רבי אלעזר, שאומר לה לא לדאוג, הוא לא מתליע. אבל האוזן, זה תולעת על לשון הרע ששמע פעם על צדיק ולא הוכיח. האדם צריך לדעת שברית הלשון וברית המעור והברית הם חוט משולש. מי שפגום באחד, זה שאלה של זמן שיעבור לשאר או שכבר פגום בשאר ורק מסתיר את זה.
ולכן בימים האלו שנכנסים לשובבי״ם, האדם יעשה תשובה גמורה על כל דיבור שדיבר על חבירו או ששמע או שחשב. משום שאין אתה יודע כלום ואיך אתה נכנס לדבר שאתה לא מבין ולא יודע. ואם דיני נפשות בדבר, אתה מוכן לקחת על הגב שלך, רגע של יצר, של דיבור ורכילות ופטפטנות סכנה של חיים של אחרים...
וכבר מזהירה אותנו התורה ״כי באפם הרגו איש״ ודיקדקו רבותינו, כשמדברים על שידוך של משהו והשני מעקם את האף, השואל לא שמע רע, אך הנשאל רמז רע, העיקום-אף הזה, הרגת איש. גרמת לו הרס וחורבן.
כמה חורבן נעשה בעולם מדיבור ומחוסר יושר. וכמה שיצדיק האדם את עצמו, הוא משקר את עצמו, לא משנה את המציאות.
זה כדבר שהיה לנו לפני שנים רבות, היה לנו חשד לסרטן והרופא הצדיק שלנו לקח אותנו לעשות סיטי. הזריקו לנו חומר, שתינו חומר מיוחד וכך כשעה בתוך המכשיר של הסיטי שאנו קוראים לו שעה של חיבוט הקבר, יוצאים אחרי שעה קשה ויושבים עם הרופא הצדיק שלנו, שמסר נפש כעשרים שנה עלינו ועוד רופא גדול בנויורק.
הצילומים ביד שלו וברגע שהרופא מבקש שנשב ואם רוצים לשתות משהו, הבנו שיש בעיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.