מרן האדמו"ר הרי"ף על ימי השובבי"ם

 

חלק א :

אנו נמצאים בפתח ימי השובבי״ם. וצריכים לדעת, שימים אלו מסוגלים ביותר לתקן את כל פגם היסוד וחטאות הנעורים, אשר כל חורבן אשר עובר על האדם במשך חייו, ראשיתו ואחריתו בא מפגם במדת היסוד. 

ובימים המיוחדים המתחילים בפרשת שמות, זמן שעבוד בני ישראל בארץ מצרים וכל ענין הגלות והגאולה, שם טמון תיקון מדת היסוד. וככל שישתדל האדם בימים אלו לתקן את העבר על ידי תשובה וחרטה וקבלה לעתיד ותעניות אשר ייסדו לנו רבותינו הקדושים, על כל סוג של חטא כמה תעניות יצום, כך מתקן את חטאות הנעורים ומזכך את נפשו. וירבה בדמעות על רוע מעשיו ועל שציער את הקב״ה ופגם בשמו יתברך, ואת הדמעות ימרח על מצחו. 

וידוע שכל חטא שאדם חוטא, נכתב על מצחו של האדם. וצדיקים גדולים ידעו לראות במצח מה החטאים והפשעים אשר אדם חטא ופשע, ועל ידי הדמעות מוחק את צורת החטא ממצחו. וידועה השאלה המובאת ברבותינו הקדושים זצוק״ל, האם מותר בשבת למרוח את הדמעות של תשובה על מצחו משום מוחק, ומוחק היא אחת מלט׳ מלאכות שהיו במשכן, וזו עבירה דאורייתא. 

ותרצו שמותר, משום שבמשכן לא הייתה סוג של מחיקה כזאת. ואף שבדורות יתומים שלנו קשה ענין הצום וכבר לימדו אותנו רבותינו שיכול לפדות את הצום בכסף. 

למשל אדם שצריך לצום פד׳ (84) יום, יחשב כמה עולה לו יום אחד של אכילה ושתיה ויקח סכום כסף כזה ויתן לעניים לצדקה. וישתדל לתת לעני תלמיד חכם, שממש הכסף הזה הולך לאכילה ושתיה של העני, ובדעתו יתחיל למנות את כל הצומות שהוא מחויב וצם בהם כעשרה בטבת, י״ז בתמוז, צום גדליה, ט׳ באב וכך עד סוף ימיו, יחד עם הפדיון של הכסף, יספור את כל צומות חייו מעתה ועד עולם ובכל צום יכוון שהצום הזה, יהיה גם כנגד התיקון של מדת היסוד שצריך לצום ופדה בכסף. 

וגם כאשר פודה בכסף, ישבור את ליבו ויתחרט חרטה גמורה. משום שהכסף לא פודה את העונות, האדם חייב לעשות יחד תשובה עם הפדיון של הכסף. ויזהר מאוד בקריאת שמע על המיטה. ומובא ברבותינו הקדושים זצוק״ל, שכאשר האדם עושה עבירה, בורא מלאך רע. וכאשר עושה תשובה, ממית את המלאך, אך הצורה של המלאך עדיין קיימת ונשארת לקטרג על האדם, אפילו שעשה תשובה, שצם או פדה בכסף את הצום. ומה מכלה את גוף המלאך הרע שנוצר, זו קריאת שמע על המיטה. 

ולכן כל אדם בכונה גדולה וביראה שלימה, יקרא קריאת שמע על המיטה ויכון בדעתו להסיר את כל פגרי המלאכים הרעים שנוצרו ממעשיו הרעים. 

וידע האדם, שכל עוד הוא שרוי ומצוי בפגם היסוד, אין ברכה מצויה במעשי ידיו. וכמה שיפעל ויעשה טוב, יש חור בכוס, ששום מים לא מתאספים בתוך הכוס. הכל נכנס מצד ויוצא מצד אחר וכל רע שנגרר בחיי האדם, כעס, עצבות, מחלוקת, לשון הרע, הכל בא מפגם מדת היסוד. ומי ששומר על מידה זו, זוכה למלכות ולהבנה ולהערכה אמיתית בתורה הקדושה. 

ואין דומה אדם שניקה עצמו מפגם חטאת הנעורים, לאדם אשר פגום בחטא זה. התורה שונה, ההבנה שונה, אדם יכול לקרוא פסוק, ללמוד סוגיה בגמרא ואם נקי הוא, ההבנה מרוממת אותו ומעלה אותו ומשפיעה בכוחה לכל העולמות. ואדם שפגום במדת היסוד, כל החיים שלו פגומים, עצבות היא מנת חלקו ובמקום לתקן ולהשפיע טוב לעולם, מערבב את הטוב והרע יחד וגורם נזק חמור מאוד לעצמו ולעולם. 

שמענו בצעירותי, מורי ורבי הרב שמואל אוירבך זצוק״ל, שבאחת הפעמים שנכנס למור זקני רבי מאיר זצוק״ל, שאל את רבי מאיר עצה לבחורי ישיבות ועצה לעצמו בעבודת השם, איך לעלות ולהתעלות ולהגיע להיות עבד השם. וענה לו רבי מאיר, הכל מכל כל טמון במידת היסוד. כמה שאדם ישמור ויקפיד ויתקן את מדת היסוד, כך יגיע להשגות גדולות בתורה הקדושה. 

וצריכים להיזהר זהירות כפולה ומכופלת בימי השובבי״ם. מי שח״ו בימים האלו חוטא, מכתו קשה ומרה ומהירה, כי באלו הימים הקב״ה השריש בהם מימי אדם הראשון, שפרש מאשתו ונכנס לנהר קל׳ שנים לתקן את מדת היסוד. ואמרו רבותינו, שגופו העלה קוצי תאנה. ורבותינו נתנו טעם לקוצי תאנה, שזה שק. 

והכח של לבישת שק עצום ומעלתו גדולה ביותר במיוחד בימי השובבי״ם. וב״ה בקהילתינו הקדושה זה כמה חודשים שמקפידים ומחזקים ענין לבישת השק. וצריכים לדעת, שכל מי שלובש שק, קבלה מאבותינו ורבותינו הקדושים זצוק״ל ששום רעה ושום צרה לא יכולה לפגוע בו. 

השק מעלתו רמה וישנם שני סוגי לבישת השק, סוג אחד ללבוש שק על הבגדים ובזה מעורר רחמים על חורבן בית המקדש. והלבישה השניה, היא ללבוש על העור של האדם. ומי שלובש על העור יש בכח זה כפרת עוונות עצומה על כל החטאים וביותר על מדת היסוד. 

וכאשר הנוצות של השק נכנסים לנקבי גופו והדבר מציק לו, מתעוררים על האדם רחמים עצומים בשמיים ואז ״ברוגז רחם תזכור״. 

ולכן בימים אלו שאנחנו נמצאים בזמנים שלא היו כימים האלו מימות עולם, עלינו לתקן ולעבוד על עצמינו, לדעת לקחת את המצות שעושים נחת רוח בשמים ו״בתחבולות תעשה לך מלחמה״.  

וכך מצאנו אצל יעקב אבינו, כששמע על יוסף ש״חיה רעה אכלתהו״ לבש שק. משה רבנו, כשראה שגזרות קשות באות על עם ישראל, לבש שק. דוד המלך, השק היה צמוד איתו בכל מקום שהלך. וכן מרדכי היהודי לא הסיר את השק מבשרו. 

יודעים אנו בנפשנו שנים, שחבלי משיח מגיעים וזה יהיה או בחסד או בדין. ומרגישים אנו בחוש את הדברים וכל פעולה בחיים שלנו אנו מתרגמים אותה לגאולה ואיך ישפיע על ביאת המשיח בחסד. ולכן זכינו כל בני הקהילה הקדושה, לכל התורות שלומדים, ההנהגות, המנהגים, הם מיתוק הדינים וחסדים גדולים וכל קבלה של לימוד יומי, יש בה מסילות למקומות גבוהים וגדולים. 

ומבקשים אנו מכל בני הקהילה הקדושה, להיכנס לימי השובבי״ם בהכנעה גדולה ובקבלות גדולות ולדעת, שכל החיים חייב פשרות ואין בדור הזה שום ענין שאפשר להשיג ולנצח בלי פשרות. אבל בעניני מידת היסוד אין שום פשרה. יוסף הצדיק, כשאשת פוטיפר רצתה להחטיאו, השאיר את הבגד בידה וברח. מדוע לא התעכב עוד רגע לקחת את הבגד, שלא יהיה בידה ראיה להעליל עליו עלילה, אלא יוסף הצדיק שהוא מידת היסוד, לימד אותנו שלא ממתינים ואין פשרות, מיד בורחים, יוצאים, לא חושבים איך ומה יהיה. 

דברים של מידת היסוד הם אש. 

וידע האדם, יש שני סוגי עבירות. יש עבירות קשות, אבל שלא גורמות כעס להקב״ה, והקב״ה נותן זמן לשוב בתשובה. אבל עבירות של מידת היסוד אלו עבירות שמכעיסות את הקב״ה ומיד מעניש ולא ממתין. ואם חטא האדם ועדין לא נענש, יזדרז מיד לעשות תשובה, כי העונש התחיל והוא רק לא מצא ולא יודע עדין איפה העונש.