בס"ד. ערש"ק פר' מקץ , למחרת זאת חנוכה תשפ"א.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
בעזהי"ת אקיים מה שהבטחתי בשבוע שעבר, לספר על סגירת המעגל שנוצר לי בביקורי הקצר בארה"ק.
סיימתי שחרית בביהמ"ד פינסק קרלין והייתי תחת השפעה עמוקה מהתלהבות התפילה בקולות וברקים והתחלתי לחלוץ התפילין, ניגש אלי אברך חמד ומושיט ידו לשלום ומציג את עצמו כמי שעוקב עשרות שנים אחרי כל מה שעברתי ואומר לי: שערי רחמים שפע יכולים להיפתח בפניך באופן שאינך יכול לתאר לעצמך, אבל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', ומכיון שמעולם לא עברתי אלפית ממסכת ההשפלות והבזיונות והרדיפות שאתה עברת, אז אין לי את הפריוולגיה להגיד לך את מה שאני חושב.
ההקדמה שלו קצת מתחה אותי והבנתי מתוך דבריו כי הוא מחכה שאבקש ממנו שכן יגיד את מה שהוא חושב, אך כבודי לא נתן לי להתחנן כביכול, שיחקתי ג'נטלמן ואמרתי לו: כל אחד עובר מכשולים והתמודדויות בחיים וה' נותן לכל אחד את הכוחות להתמודד איתם ואפילו למנף את המכשולים לצד המועיל, והאדם צריך להחליט אם ברצונו לאסוף את הכוחות האצורים בו ולהתחשל, או להתמסכן ולסבול. ולכן, דוקא בגלל מה שעברתי התחשלתי, ויתכן שאנשים שעברו מאית ממה שעברתי הם שברי כלי כי לא עשו את הבחירה הנכונה.
האברך הבין מכך כי הדלת פתוחה והרשות נתונה והמשיך בדיבורו, ולפני שאספר מה אמר לי, אציין הערה.
במדרש מסופר על יקום איש צרורות בן אחותו של ר' יוסי שרכב על סוס בשבת ופגש בדודו ר' יוסי המובל להריגה ע"י הרומאים, אמר יקום לר' יוסי 'ראה הסוס שלי וראה את שלך' אמר לו 'אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כו"כ'. נכנסו דבריו בלבו של יקום כארס של עכנאי ושב בתשובה שלימה.
למה נקטו דוקא ארס של 'עכנאי' ? יש צפע, פיתון, שחל ועוד מיני בעלי ארס, אבל 'עכנאי' מרמז על רגע של 'הכנעה', וכדברי חז"ל קשה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקויות, וכדברי השערי תשובה 'אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים'. באותם רגעים אחרי תפילה קרלינאית הייתי במצב של הכנעה והלב היה פתוח לקלוט, ודבריו היו ברגע הנכון.
ובחזרה לדברי האברך: תתאר לך יהודי שרואה את הדוור משלשל מכתב לתיבת הדואר שלו, פותח היהודי את המכתב ורואה מכתב מלא השמצות ואיומים נגדו. האיש לא חושב פעמיים, ניגש אל הדוור ומפרק לו את הצורה על שהעיז כ"כ לפגוע בו. הדוור המסכן מתקומם ומסביר לו כי הוא סה"כ עובד בדואר ומבצע שליחותו ואין לו שום קשר לנאמר במכתב.
והאברך ממשיך בשם צדיקים, כי למרות שקבעו חז"ל 'מגלגלין חובה ע"י חייב', הרי שמקודם היה כבר פס"ד של 'חובה' וזו עובדה קיימת, רק שחיפשו מישהו שיבצע את הפסק דין, וכשם שאף אחד לא יאשים את התליין במיתת הנידון למוות, כי בין כה נגזר עליו למות, כך אין להאשים מי שעשה לך רע, כי הוא סה"כ מבצע את הנגזר עליך.
וכאן הטיל האברך פצצה: האר"י ז"ל אומר, כי מי שמקפיד על מי שגרם לו צער, גורם למצער נזק שבעצם לא מגיע לו, כי הוא הרי רק היה שליח ההשגחה העליונה, והיות ואתה מקפיד עליו שלא בצדק והקפידה מזיקה לו, אתה גרמת לו נזק חינם, והעוול שעשית לו באותו הנזק חוזר אליך כעונש על הנזק שגרמת לו וכך נפתח שרשרת אין סופית לנצח ששני הצדדים סובלים והשכינה מצטערת וסובלת יחד איתם ויש רק דרך אחת להפסיק את השרשרת המזיקה הזאת, ע"י שיתפייסו ביניהם ולפחות צד אחד ימחל בלב שלם ויסיר מלבו כל עקא ויפייס את פלוני שציערו בכך שכעס עליו וגרם לו נזק, ואז השכינה הקד' בשמחה עצומה וזה פותח שערי רחמים וישועות שאין לתאר.
שמעתי, נשמתי עמוק, הבנתי מה הוא מתכוון, והוא הוסיף: לא הייתי מעיז לספר לך את כל זה, אם לא היית מקורב לר' אשר פריינד זצ"ל שזו היתה הגישה שלו למי שציער וביזה ורדף והשפיל אותו.
האברך סיים את דבריו בסיפור קצר על עצמו, שמישהו רדף אותו והשפיל אותו ביותר והוא נהג כנ"ל ואף כיבד אותו ביותר, ובאותם ימים מכר את דירתו הקטנה במליון שקל ורכש באותו סכום באורח פלא דירה חדשה ששויה 3.5 מליון (קנה חורבה ועשה דיל עם יזם מוכשר שהוציא רשיון למבנה שלם ובנה ומכר הדירות ונשאר לו דירה בבנין).
האברך נפרד ממני לשלום והודה לי על תשומת הלב שנתתי לו ובזה תם חלקו לכאורה.
לא מיהרתי לעבודה, הייתי על תקן של בידוד, היה לי זמן להתבונן בדבריו, אמנם מזמן מחלתי לכל המציקים אך איני יכול לומר שזה היה בלב שלם, ולמרות שאני מאמין שהם רק המקל, עדיין נתתי מדי הרבה משקל למקל וכלל לא הבנתי כמה צער אפשר לגרום לשכינה הקד' בלי להתכוון ע"י שרשרת של נזקים הדדיים, ובפרט שעפ"י דברי האר"י ז"ל גם אני ומשפחתי ניזוקים, אז מה טעם יש להמשיך להזיק לעצמי?
הרגשתי מוכן נפשית לעשות מעשה, עליתי לביתו של אחד מקודקודי המערכה, האיש היה מופתע לראות אותי בפתחו אחרי שהוא יודע כמה טינא היה בליבי עליו, סיפרתי לו את דברי האר"י ז"ל וביקשתי ממנו מחילה בלב שלם על 15 שנה של נזקים שגרמתי לו ע"י הטינא והכעס והשרשרת שהמשכתי באיוולתי, ושמחתי שהאיש הבין לליבי וסלח לי ואף בירכני מעומק לבו.
אחרי טבילת האש, ראיתי שלא מתים מזה וגם לא מגרשים אותי במקל, המשכתי לעוד כתובת ועוד אחד ואף התחלתי לעשות טלפונים וראו זה פלא, בינתיים כולם מחלו בלב שלם בלי שום דרישות, ערכתי רשימה של מי שעלי לפייס, טרם הספקתי להגיע לכולם, אני עדיין מנסה לאתר מספרי טלפון.
הבנתי למה היתה לי דחיפה כזו לטוס לארץ, אני מרגיש ממש אבן שירדה מהלב, מעמסה שרבצה עלי השתחררה, מבחינתי לא היה לי שום מאבק, סה"כ היתה גזירה מן השמים ומה זה משנה לי מי היה השליח לבצע את זה?, אדרבא, אם קוב"ה רצה משהו עלי לשמוח ולהודות למי שביצע שליחותו.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.