בס"ד, ערש"ק פר' בראשית כ"ט תשרי, מברכים חשון תשפ"א.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
שעות ספורות לפני התקדש היום המיוחד והנורא 'הושענא רבא', השתעמם לו איזה לץ והחליט לעשות 'מתיחה', וממחשבה למעשה, ניגש למחשב וערך צורה של עמוד מספר ישן ופיברק שם לספר: 'בהררי קודש' על תהילים וכתב פשעטל על פרק ב' בתהילים וכתב שם כי 'באפו ובחרונו' בגימ' שם של דין 'ק'ו'ר'ו'נ'ה' וביום שמחת תורה ניגאל וכו' וכו', והוסיף כיתוב בשוליים, כי הספר הוא מפירושי המהרש"א.
הנ"ל שיחרר את הצילום למדיה ובתוך דקות ספורות נתפרסם בכל העולם, והקהל התפעל מדברי הנבואה וליהודים היתה אורה וכבר התחילו להכין שופרות לאליהו התשבי שיבא ויבשר ואותו לץ ישב וחיכך ידיו בהנאה: אה, אפ גענארט א' וועלט' ('עבדתי' על כל העולם).
ראשית: הנ"ל גזל ממני ומעוד הרבה כמוני זמן יקר של יום קדוש, כאשר חיפשנו את המקור בכל המרץ ורצינו להתרגש 'באמת'.
שנית: הנ"ל ריבה לעצמו זכויות ביום הדין באשר גרם להרבה יהודים אכזבה, כאשר גילו שאין מקור כזה וכולו זיוף.
שלישית: הנ"ל גרם ליהודים רבים, שלא נודע להם שזה זיוף, לתלות ציפיות ולהתאכזב אח"כ, מה שגורם ליהודים תמימים קהיית הרגש של ציפיה אמיתית לגאולתנו במהרה, ובעיני ראיתי השבוע, בביכנ"ס בפילדלפיה, שהיו פזורים על השולחנות צילומים של העמוד המזוייף הנ"ל.
ישנם אנשים שמחבבים 'מתיחות' ו'הפתעות' וחושבים שעל ידי כך הם עושים 'שמח' ומשובבים את סובביהם, ויש כמובן דרגות בזה, יש המתחבאים מאחורי הכסא או הדלת ומשחררים נביחה להבהיל את האדם, ויש שחוגגים לחבירם מסיבת יום הולדת ו'מפתיעים' את בעל השמחה בהטחת עוגת קצפת על פרצופו הנדהם.
לך תבין אנשים. הוריי חינכו אותנו ההיפך הגמור מכל זה, מעולם לא 'מתחו' ו'הפתיעו', והתמימות שהנחילו לנו השתלמה להם.
בעיני, מי שמותח את חבירו אפילו לשניה, זה כמו שדוקר אותו במחט רק לשניה, כי בשניה של המתיחה הוא גרם לו נזק נפשי, ואם מותח זמן רב יותר, ובטוח שתיכף זה הרי חולף. זה כמו שחותך לו בסכין על העור ומושיט לו פלסטר ואומר לו, הנה הרפואה זה חולף מהר.
למה לגרום לזולת פחד וצמית ובהלה? למה? בספר אתהלך מספר ר' אהרן מרגלית כי בהיותו נער, רצה שכנו בישוב למתוח אותו לרגע, והבהיל אותו, על ידי שנהג בטרקטורו והתקדם מהר לעברו כאילו דורס אותו ובשניה האחרונה סיבב את ההגה והילד 'כאילו' ניצל. אותו שניה נחרטה בנשמתו ושיתקה את לשונו לכמה שנים ובגלל זה הפך למגמגם כבד, והגמגום גרם למופנמות וביישנות והרס לו את כל ימי נעוריו. ועבר טיפולים אינסופיים לתקן את זה. זה לא נקרא 'מותחן' זה נקרא 'רשע מרושע' הגובל ב'רוצח'.
רבינו המגיד ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה מספר על איש אחד, חם מזג ורגזן בטבעו, שיצא יום אחד לטייל בגינה.שמאחורי ביתו, ובקצה ליד הגדר ראה עץ עבות שמלא באלפי מסמרים נעוצים מכל צדדיו לארכה ולרחבה.
נכנס האיש לביתו ושאל את רעייתו מה פשר העץ המסומר הזה?
ענתה לו האשת חיל כי זה סגולת ה'שלום בית' שלה!, והסבירה: מאז נישואינו, כל אימת שאתה פוגע בי, לפני שאני עונה לך, אני יוצאת החוצה לגינה, נוטלת פטיש ונועצת מסמר בעץ, וזה כמו תרפיה, שהפעילות והשהות מרגיעה קצת ומשככת את הכעס ואז אני חוזרת הביתה ולא עושה מזה ענין וריב.
הבעל היה המום והתבייש מעצמו ומרעייתו, שהרי יש שם אלפי מסמרים נעוצים, משמע שפגע בה כ"כ הרבה?
הגה האיש רעיון מהפכני ושטח זאת בפני רעיתו: מהיום, כל פעם שאבוא לידי כעס וכדו' ואצליח להתאפק ולא אפגע בך, אצא לגינה עם פלייער ואשלוף מסמר אחד מהעץ, וכך נתרפא.
לא ארכו הימים והאיש קרא לאשתו אל הגינה והחווה לה בחדוה גלויה על העץ ואמר: ראי נא רעייתי, כל המסמרים נשלפו מהעץ.
הביטה האשה המיוסרת על העץ ואמרה בלחש: נכון, אבל החורים נשארו...
אז נכון שברוב המקרים המתיחה חולפת והנזק לא בולט, אבל החור נשאר.
אז אסור למתוח?
לא לגמרי, יש מקרה אחד שמותר, וזה קרה לאחי הר' יעקב שליט"א לפני כעשרים שנה ויסופר בעזרת ה' במאמר בשבוע הבא.
שוה לחכות, כי סיפור פיקנטי כזה, מסתבר שמעולם לא קראתם.
בברכת שבת שלום ומבורך וחורף בריא
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.