לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
לפעמים צריך לחפש על מה לכתוב, אך היום
זה הפוך, יש לי 6 נושאים שאני תוהה מה מהם לא לכתוב, וכולם חשובים לדעתי, על כן
אכתוב בקיצור על שלושה מתוכם, (לפי הקצב הזה אצטרך לכתוב מאמר יומי במקום שבועי).
ראשית, אתייחס לתגובות על מאמרי בשבוע
שעבר, שהם היו כמובן מגוונים, החל מתמיכה טוטאלית בדברים האמורים וכלה בהתקפות
עדינות על שאני נוטל עטרה לראשי לפסוק בדיני נפשות.
הבטחתי לתוקפים לתקן את הרושם ולהבהיר
שוב שאינני פוסק ואינני מורה דרך וכל אחד ינהג ע"פ הוראת רבותיו ודבריי אינם
אלא לתשומת לב, וכי גם הרבנים פוסקים אחר ששומעים את כל הצדדים ומכריעים, אז הנה היבטים
נוספים נאמרו במאמרי וטוב שישמעו גם את הצד הזה, ואם ישאלוני האם מותר להתעלם מחשש
נפשות עקב טעמים כלכליים?, אענה, כי חז"ל קבעו כי יוצאים למלחמת הרשות כדי
להביא לרווחה כלכלית, וזה היה מעשים בכל יום, כמבואר בגמ' ברכות דף ג' 'כיון שעלה
עמוד השחר באו חכמי ישראל אצל דוד ואמרו לו אדוננו המלך עמך ישראל צריכים פרנסה
וכו' א"ל צאו ופשטו ידיכם בגדוד וכו' ויצאו למלחמת הרשות על רקע כלכלי גרידא.
ובמלחמה יש קרבנות כידוע ולמרות ששם נאמר ששאלו באורים ותומים, עדיין יש קרבנות
כמפורש בסיפור מלחמת פלגש בגבעה.
שנית: בשב"ק הבעל"ט יחול
היארצייט השני של אחי היקר הרב אליהו ז"ל, למרות שקבעו חז"ל 'גזירה על
המת שישתכח מן הלב' אך החסרון שהותיר אחריו לא מתמלא גם אם הוא משתכח, ומשה רבינו
זעק לקב"ה שאם אחותו נחשבת כמת 'ויאכל חצי בשרו', ההרגשה הזאת מלווה אותי
בקביעות, אין יום שאינני חושב עליו ועל ר' אברהם אחי ז"ל שקיימו לדאבוננו
'וילכו שניהם יחדיו'.
לא אספידו כעת, רק אספר את סיפור שמו.
אצל חסידים, גם אם יהיו לך 10 בנים,
יהיה לך ע"ש מי לקרא לילד, מפני שלכל חסיד, בנוסף לשמות הסבים יש שושלת של
כמה אדמורי"ם של החסידות, ממילא אין צריך להתאמץ לחפש שמות, ולפעמים הבעיה
הפוכה, מרוב מבחר.
אבי לא נמנה על חסידות מסויימת, וגם אם
כן, אליהו היה הבן ה-11, והשמות כבר נגמרו ולכן כאשר עמדנו בברית מילה שלו ואבינו
ז"ל קרא שמו 'אליהו' לא ידענו מה הטעם לכך, כי אין במשפחתנו סב או דוד בשם
זה, וכאשר נשאל אבא על כך, ענה בבדיחות הדעת: 'אליהו מלאך הברית', והרי כיבדני
כ"כ הרבה פעמים בבריתות לבניי.
שנים אח"כ שמענו מאמנו ע"ה
סיפור והובן מכך מה טעם השם 'אליהו'.
אחרי לידתו בניסן תשל"ו, בא אבינו
ז"ל לבקרה בבית היולדות ושמע את אמנו משוחחת עם יולדת נוספת שהיתה באותו חדר שסיפרה
כי היא מאוכזבת מכך שילדה בת, כי רק לפני חודש סיימה שנת האבל על אביה זצ"ל
שהיה מגדולי הרבנים בירושלים, ומאוד קיוותה שתלד זכר שיקרא על שמו.
אמא ע"ה ניחמה אותה וסיפרה שהיא
דוקא רצתה ללדת בת, כי חמותה (אם אבי, אחות הגה"צ רבי יוסף דינקלעס
זצ"ל) מרת חנה ע"ה ג"כ נפטרה לא מזמן ומאוד רצתה לתת על שמה, אך אין
מה לעשות, חמותי תחכה בסבלנות לשנה הבאה אי"ה (מה שאכן קרה).
אותה יולדת שהיתה בוגרת יותר, חייכה
לעומתה ואמרה: לא נראה לי שעוד אזכה לילד נוסף.
אבא שמע את השיחה ואמר בחיוך: אולי
נעשה החלפות, אני אקרא לבני על שם אביך זצ"ל ואת תקראי לבתך על שם אמי
ע"ה, וכך נרקמה העיסקא, ועל שמו נקרא אחינו אליהו.
כל השנים לא ידענו מי הוא אותו אליהו
שעל שמו נקרא, גם לא ידענו אם אותה יולדת כיבדה את חלקה בהסכם וקראה לבתה חנה, או
שחשבה שהלצה ובדיחות הדעת יש כאן ותו לא.
לפני שנה נפטר בירושלים הגאון הרב משה
פישר זצ"ל (אחיו של הגרי"י בעל אבן ישראל), ואחי הרב שמואל הלך לנחם את
המשפחה, הבן של המנוח סיפר לאחי ואמר: 'אמי הכירה את אמך ע"ה כאשר היו באותו
החדר בבית היולדות בלידת אחותי הצעירה'. אחי ר' שמואל שיודע שהגר"מ פישר
זצ"ל היה חתנו של הג"ר אליהו זלוטניק זצ"ל דיין בבי"ד העדה
החרדית, נדלקה מיד נורה במוחו ושאל: איך קוראים לאחותך הצעירה? 'חנה' ענה הבן, ועל
שם מי היא קרויה?, אין לי מושג! ענה הבן, זה דבר פלא במשפחתנו, אבי אמר שזה השם
שאמא בחרה. תמיד התפלאנו על השם, כי לא מיצינו את שמות הסבתות במשפחה, וששאלנו את
אמא היא ענתה שזה שם יפה ותו לא.
ומה תאריך לידת אחותך? שאל ר' שמואל.
הבן כבר התפלא על כל השאלות הללו, וענה, לא יודע בדיוק, בערך, תחילת ניסן
תשל"ו, ענה לו ר' שמואל: נתגלה הסוד. אחי ר' אליהו זצ"ל אכן נולד ה'
ניסן תשל"ו, והג"ר אליהו זלוטניק נפטר בחודש אדר תשל"ה, כך שכל
הנתונים משתלבים זה בזה, וסיפר לו את כל סיפור הדברים של החלפת השמות.
שלישית: לפני שנה בדיוק (גליון פר'
פנחס) כתבתי מאמר על אברך שהתקשר אלי וסיפר כי שכנו חלה במחלה הנוראה וכיון שאותו
שכן חולה היה מהקודקודים שציערו אותי ואת משפחתי ומיררו את חיינו ועשו לי הפסדים
עצומים, הוא (השכן) רוצה לבקש מחילה ממני בשמו. שאלתי אותו אם שכנו כבר במצב שאינו
יכול לדבר בעצמו ולכן שלח את שכנו?, לא, הסביר השכן, הוא מתבייש ממך.
אח"כ התבררו דברים לאשורם, אותו
חולה ושותפיו, במסגרת מסע הרדיפות נגדי ומסע הטרור גם פגעו באמי ע"ה ועשו לה
טרור בגין היותה 'אמא של מלכות', ואותו חולה פנה לאחי הרב דוד שיאסוף מנין אל קברה
ויבקש מחילה בשמו, שאל אותו ר' דוד: וכי מישראל אהרן כבר ביקשת מחילה? ענה החולה:
ממנו אין צריך לבקש, הוא היה המטרה, זה היה לב המערכה וכו', וכנראה החולה סיפר זאת
לשכן שטילפן אלי מיוזמתו.
למרות זאת, מחלתי לו בלב שלם (לא על
החלק הכספי) אך ידועים דברי הגמ' במעשה עם הקצב שפגע ברב ורב הלך אליו בערב יוה"כ
אולי יראהו ויבקש מחילה, אמר לו רב הונא: הולך אתה להרוג אדם וכו' ומשמע משם,
שמחילה אינה מועילה רק אם הפוגע מתחרט ומפייס.
הטעם שאני מחלתי לו ולכל שאר המצורעים,
כי פגיעה שאדם נפגע, כשמו כן הוא, הוא פגוע, והמחילה מסלקת את הפגיעה ומרפאה.
כמובן שלא קיבלתי שום טלפון ממנו,
וביום שלישי השבוע ליווהו למנוחות והוא בן ל"ה שנים, בהותירו אחריו את אלמנתו
ושלושת יתומיו הרכים שלא טעמו טעם חטא ומחלתי לו בלב שלם גם על החלק הכספי.
איני יודע במי עוד הוא פגע, אך קראתי
את שלושת מודעות האבל הענקיות שם מנויים כל השבחים ומהם הבנתי מי עוד נפגע ממנו,
למשל, נכתב שם כמה לחם נגד חטוטי שכבי באתר גולובנציץ ולכן קורא אני בזה לכל תושבי
גולובנציץ שסבלו מרורות, שיסלחו לו, כי באמת היה תינוק שנשבה, הוא נולד בתוך הביוב
ושם גדל מסכן והיה בטוח כי זה רצון ה', וכן על זה הדרך שאר המאבקים.
יש לי להאריך בזה, אך כדי שהמחילה תהיה
בלב שלם צריך לפעמים ללכת קיצוני לצד השני ולכן תרמתי לאלמנה הצעירה ושלושת יתומיה
וקורא אני לציבור לתרום להם, הם ודאי לא חטאו ועליו ודאי אפשר לומר: במותו ציוה
לנו את החיים.
רבינו המגיד הג"ר מרדכי דרוק היה
מספר כי הג"ר אריה לוין זצ"ל נכנס פעם סוער לביתו, התיישב על המכתבה
וערך צוואה, בה ביקש שלא יספידוהו לאחר מותו, והסביר לבני משפחתו את סיבת הצוואה
והסערה.
לפני מספר שנים היה רעב בארץ ובביתי
עוללים שאלו לחם ואין פורס להם, יום אחד קיבלתי טלגרמא כי נדיב מאנגליה שלח לי 5
לירות וזה נמצא אצל פלוני אלמוני, עסקן ידוע בירושלים. מיהרתי לביתו של אותו עסקן
והראיתי לו את הטלגרמא, וסיפרתי לו את המצב הנורא השורר בביתי.
העסקן ענה שאכן קיבל 5 לירות המיועדות
להרב לוין, אך בהיותו אדם ישר מאוד, עליו לברר עם הגביר האם אכן הכסף מיועד להרב
אריה לוין, כי יש כמה הרב לוין בירושלים.
הרב אריה חיכה וחיכה, וכעבור כמה ימים
נפטר אחד מצאצאיו מרעב, ואותו עסקן הגיע לנחמו והביא את ה-5 לירות ואמר כמנצח:
אכן, ביררתי וזה מיועד עבורך, ר' אריה בכה במסתרי נפשו כאומר: איחרת את המועד, זה
כבר עלה לי בנפשות.
היום, מספר ר' אריה, השתתפתי בהלויתו
של אותו עסקן ושמעתי את המספיד אומר: 'איש ישר היה, מעולם לא הלין פרוטה שאינה שלו
בביתו...', שמעתי זאת, חשתי לביתי לבקש בצוואתי שלא יספידוני.
ידעתי שלמילים מזמן אין ערך, ושהמילים
'הרב הגאון' זה רק סימן שזה לא אשה, אבל השבוע, כאשר ראיתי את שלושת המודעות אבל
עלה לי קבס עד הגרון, עלה לי במחשבה חשק לצוות שלא יכתבו אחריי שום שבחים (או
לפחות שיתנו לי לעבור הגהה עליהם).
בברכת שבת שלום ומבורך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.