ערב שבת
פרשת ויחי תש"פ,
לידידיי
ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אודה ה' מאוד בפי על שהחיינו וקיימנו
והגיענו לזמן הזה, לסיים הש"ס במסירת שיעור, ומנסיון, אינו דומה לימוד בשיעור
ממסירת שיעור, ראשית, במסירת שיעור יש להכין ולהבין, ושנית, חידוד הלומדים
וקושיותיהם גורם לזכרון.
בדרך צחות אמרתי, כי כל אחד יש לו דף ליום,
אשרי מי שיש לו את ה'דף' היומי, וכמו ששמעתי תלונה מאברך אחד שאמר, לי יש את הדף
היומי אך אשתי באה כל יום עם דף שונה, איך דאף א קלייד, איך דאף שיך, איך דאף
געלט, איך דאף און דאף און דאף (אני צריכה בגד, נעליים, כסף וכו', דאף באידיש
'צריך/צריכה').
הוסיף האברך והתלונן: אצלנו ה'דף' נגמר פעם
בשבע שנים, אצלה ה'דאף' לא נגמר לעולם.
בגליון יש 2 מאמרים ששוה להיכנס ולקרא /
ללמוד אותם.
המאמר הראשון בגליון, מדבר בענין החשיבות
של להודות לה' על חסדיו ועל העבר ואז להתפלל על העתיד וזה מרומז בפסוק בפרשתנו.
והמאמר האחרון בגליון, הוא המאמר שבעזרת ה'
יתברך יהיה נושא הדרשה (שדיברתי בסיום הש"ס במוצש"ק העבר בביהמ"ד
ראחמיסטרייווקא לייקווד ו)הערב בסיום הש"ס של השיעור ב'קול אריה' ארחיב עליו
הדיבור ובו מתבאר למה זכה רבי אליעזר להיכתב ראשון בש"ס ובמה זכה 'רבה בר רב
שילא' להיות האמורא הראשון בש"ס.
הדפיסו הגליון ותקבלו חיזוק ממנו והפיצוהו
הלאה, כי הדברים נאמרו לפני ת"ח וב"ה נהנו והתפעלו.
ומילה על האירועים הכלל עולמיים
השבוע התקיימה לויה המונית של אחד מגדולי
הטרוריסטים העולמיים, וקבוצה מבני ישראל שהם 'חסידים של אומות העולם' נסעו מארה"ב
ומאירופה כדי לחלוק כבוד אחרון לאותו טרוריסט דגול שידיו טבולות בדם אלפי בני אדם
ובתוכם רבים מבני ישראל ושבבירור רצה להשמיד את עם ישראל כהמן בשעתו ששניהם כיהנו
כשרי פרס.
והנה, גם מי העושים מעשים כאלו, יש להם
לפחות כלפי חוץ אידיאולוגיה שמכסה על מעשיהם, ואותם נטורי חרתא שנסעו להלויתו
כביכול דוגלים בדברי חז"ל על 'שלש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל... שלא
יתגרו באומות'.
וכאן התמיהה רבתי, מילא כאשר מחבקים את
הישמעאלים כדי להגן עליהם מפני הציונים, עדיין יוכלו לטעון כי הם עושים זאת בשם
מאמר חז"ל זה, אחר שב"ה כבר זכו לקיים את כל מאמרי חז"ל שבש"ס
(מבלי להיכשל חלילה בדף היומי) ורק קיום מאמר נשאר להם כדי להיות מושלמים בהכל וכך
יוכלו לתת דין וחשבון לפני כסא הכבוד בבוא היום ללא שיפחדו מאותו עונש חמור על שלא
מיחו נגד הציונים.
אך במקרה דידן, הרי אותו רב מרצחים נהרג
ע"י נשיא אימפריית ארצות הברית, והתמיהה היא, וכי ענין התגרות באומות נאמרה
רק על הטרוריסטים הישמעאלים (לא כל מוסלמי טרוריסט, אבל כל טרוריסט מוסלמי), וכי טראמפ
וארה"ב אינם חלק מהאומות? וכי בהם מותר להתגרות? הרי גם לשיטתכם, על זמן כזה
נאמר 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם' וכי למה לכם ליטול צד ולהתגרות?
המסקנה היחידה בעקבות זאת היא, שיש לדונם
לכף זכות, כי לא מרוע הם עושים זאת חלילה, ויש רק תירוץ אחד שמתרץ את כל השאלות
והקושיות, אכן בשופטני עסקינן...
שבת שלום
ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.