אני אדם פרטי. וחושב שאני מייצג כאן לפחות כמה עשרות איש. אולי מאות. ואולי יותר. עדיין אני כותב את הרגשתי האישית בלבד. וכל מטרת כתיבתי זו. אינה ח״ו כדי לפגוע במישהו חלילה. אלא רק לשפוך את ליבי הדואב. ותקוותי היא שאולי מישהו שם למעלה יקשיב לדברים ויקח לתשומת ליבו. כדי לשנות ולו משהו קטן בהחלטותיו.
אני לא מגדיר אותי ואת חבריי כיושבים על הגדר בשום פנים ואופן. אנחנו כאן. ולא רואים שום סיבה לפזול למקום אחר. אנחנו כאן דורות. ואנחנו כאן כדי להשאר.
מה שכואב לנו מאד. זה ההתנהגות של קהילתינו. החרמות. השנאה. שפיכת הדם. הקנאות שהופכת לחסידות אצל המון צעירים. קורע את ליבנו. בחלומות השחורים ביותר לא היינו חולמים לראות מה שקורה. ואני בכוונה לא נכנס לפרטים.
אני רואה ושומע בחורים צעירים. וילדים. כן. ילדים ממש. מדברים בשפה גרועה ביותר. כשהם אפילו לא יודעים מה הם אומרים. וכל זה הוא מה שהם שומעים במוסדות שלנו. ולרוב לא מהוריהם. המתנגדים ג״כ למה שקורה.
כאמור אנחנו לא יושבים על הגדר. אבל זה לא אומר שאנחנו מסכימים ולו במעט במה שקורה אצלינו. לא הייתי מעלה את כאבי על הכתב אם לא הייתי שומע בעצמי מכל כך הרבה אנשים שחושבים וכואבים כמוני. הייתי בשבת בבית שמש. ושמעתי כל כך הרבה אנשים שמדברים על זה בגלוי. ולא כדי לקנטר ח״ו. אלא בכאב. הייתי באשדוד והייתי בב״ב. וזה אותו דבר.
החרמות לא מובנים לפחות לחלק ענק מהציבור. כולל לחסידים בלב ונפש. הריבים בתוך משפחות והדם שנשפך. סיפורי בכיות של חתנים וכלות שלא פגעו בזבוב. נהפכו לצנינים בעיני רבים. וההרגשה שאין מה לעשות כנגד זה כלום. מפחידה יותר מהכל.
כל מי ששכל בקודקודו. רואה את הרס החינוך של צעירי הצאן ועיניו הולכות וכלות.
ההרגשה שידינו כבולות. ולא נראה שמישהו ממקבלי ההחלטות לוקח את זה מספיק בחשבון. הורגת אותנו.
לאיפה הגענו. איך קורא דבר כזה שאכזריות הופכת לחסידות. דיברתי עם אנשים מבוגרים שלא ישנים בלילות מצער ואכזבה.
אני פונה בזעקה למקבלי ההחלטות. תנו לנו לחזור למצב הנהדר שהיינו עד כה. תנו לנו סיבה לחזור ולהתגאות בזה שאנחנו שייכים לקהילת גור המעטירה.
יש לנו קהילה מפוארת.
רק תבדקו כמה אברכים ומבוגרים סיימו את הש״ס בימים אלו.
איזה מוסדות מפוארים יש לנו.
חיידרים. ישיבות. כוללים. גמחי״ם. אנשי חסד. עזרה בשמחות. וכו׳ וכו׳.
בבקשה. אל תהרסו את כל זה במחי החלטה שגויה. שלא לוקחת בחשבון את התוצאות.
אין לנו כל עניין להבין. ובוודאי לא להסביר את הצעד של מי שעשה את מה שעשה. זה לא בשליטתינו. ולא באפשרותנו. אבל זה בוודאי לא סיבה להרוס דורות של חינוך.
כותב בכאב. ובתקווה.
איש פרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.