כשזה קרה לר' ישראל הוא לא יכל לטלפן לאביו

חכמים הזהרו בדבריכם אומרת לנו המשנה, ואסור לשכוח כי צריכים להיות חכמים בשביל להיות זהירים, אחרת המשנה לא היתה מדייקת וכותבת 'חכמים' אחרים שאינם 'חכמים' ככל הנראה לא נזהרים ונכשלים

השבוע קרה משהו מעניין, דבר שצריך בו הרבה זהירות מפני שזה גורם שמתוך שבחו אתה בא לידי גנותו ולא יודעים להיכן זה מתגלגל. ר' ישראל מויזניץ עשה 'לחיים' על תאונה שהיתה לו לפני הרבה שנים כאשר היה בגלות, וסיפר כי אז היה זקוק לישועה אבל לא יכל לצלצל לאביו מפני שזה היה לילה ולכן צלצל לדודו במונסי, וככל הנראה לא קלט כי שומעים אותו לא רק צעירים מן הדור החדש שאינם זוכרים ויודעים על הימים ההם, וכי עדיין חיים עמנו אלפים שזוכרים כל פרט, וכי בימים ההם ר' ישראל אפילו ביום לא יכל לצלצל לאביו מפני שלא רצה כל עסק עימו עד כדי שכאשר פעם אחד הסתנן לחדרו בשווייץ הוא סולק משם באכזריות איומה על ידי חסידי ויזניץ וחלקם הם היום מחסידיו, מאז שסילק אותו ר' משהל'ע מביתו במשך של 18 שנים הוא היה בגלות כזה שהיה נא ונד ממקום למקום ונזקק לעזרת אחרים

מה שאמת, באותן ימים מי שסייע לו רבות היה דודו ר' מאטאלע, וכן אחיותיו וגיסיו שחששו שהאמא תדע, הרבנית היא זו שניהלה בו מלחמת חרמה (ראה פוסט אחר) מדוע היא שנאה כל כך את בנה הגדול ר' ישראל. הוא הצליח לשוב רק ומפני שהרבנית הלכה לעולמה, אם היא היתה בחיים הוא לא היה יכול לחזור לויזניץ

פלא גדול הוא על ר' ישראל שבכלל סיפר כי לא פנה לאביו מפני שהיה זה בלילה ולא רצה להפריע לו, לפני כמה חדשים בלבד פרצה מלחמה בין אנשיו לבית אנשי ר' מנדלי על שהגבאי יוקיל דיבר בפני הבחורים ושם סיפר מאותן הימים, בנו של ר' ישראל קרא למלחמה עליו ומאז הפשקווילים עפים מזה על זה, והמחלוקת אינה דועכת, והנה עתה ר' ישראל הוא זה שמעלה את הנושא שוב, האם באמת זה רצונו שיעסקו באותן השנים שהוא מכנה 'די זיסע יארן' או שהוא מעדיף שישכחו מזה

איך שלא יהיה, כאשר מספרים סיפור כזה צריכים הרבה זהירות לומר דברים נכונים ולא מה שיקפיץ רבים היודעים את האמת של הימים ההם ויתפלאו על איך שאפשר לומר דברים כאלו

חיים שאולזון