מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס״ד, ערש״ק פרשת בשלח תשפ״א,
כבוד ידידיי ומכריי קוראי ומתענגי ׳מעדני הפרשה׳ הע״י.
בפרשת השבוע מסופר על קריעת ים סוף, ואמרו חז״ל ׳קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף׳.
הרב יעקב צוקר זצ״ל בידח בנישואי אחי והסביר, שבקריעת ים סוף המצרים טבעו בים ובני ישראל יצאו ברכוש גדול, ולזה משווים זיווגו של אדם לקריעת ים סוף, כי החתן והכלה הולכים הביתה עם רכוש גדול, ערמת מתנות ותכשיטים וההורים טובעים בים של חובות.
עוד הוסיף, כי ראה פעם חתן וכלה נכנסים לרכב אחרי החתונה ומנופפים להורים לשלום והכלה אומרת לאביה: ׳אבא, מקווה שלא תשכח אותי׳, מנענע האב את ראשו בעצב ואומר: ׳איך אשכח אותך? עשית אותי בעל חוב לעשרות שנים׳.
וזה מרומז בפסוק: ׳על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת׳, היינו, אם יש לך 2 או 3 איידימ׳ס (חתנים) אתה גיפאטערטער (גמור), ומיד מוסיפה התורה: ׳לא יומת על פי עד אחד׳ היינו, מאיידים אחד עדיין לא מתים, רק נשארים בעל חוב ל-50 שנה.
ביום שלישי הקרוב כ׳ שבט יחול יום היארצייט של אמי מורתי ע״ה.
לא קלים היו שנותיה, בת פחות משנתיים היתה כשנתייתמה מאביה הר׳ אברהם ברגמן הי״ד שנהרג ע״י ישמעאלי והיא בתו היחידה.
מעניין לספר את דבר השידוך של אמה מרת שפרינצא לאה ע״ה שעלתה מרומניה עם הוריה הרה״צ ר׳ שמואל גפנר זצ״ל ו-4 אחיה, שהבכור מביניהם היה הרה״צ ר׳ מנדל גפנר זצ״ל.
ר׳ שמואל גפנר היה חסיד ברמ״ח אבריו ומטבע הדברים רצה עבור בתו יחידתו בחור מבית חסידי, אך באותם השנים היו רוב הירושלמים מתנגדים ומעטים מאוד היו חסידים, (שהגיעו בהמון בעיקר אחר השואה) והמבחר לא היה גדול.
השדכן בא אליו להציע לו 2 בחורים, האחד, חסידי שנולד במונקאטש ועלה לארץ באותה תקופה, והשני, בחור ירושלמי שורשי ה״ה סבי ר׳ אברהם ברגמן, שמשפחתו כבר היו בירושלים 7 דורות וחסידות כלל לא היה ברקע.
ר׳ שמואל התלבט מאוד, כי למרות רצונו בבחור ממשפחה חסידית, שמע על סבי גדולות ונצורות, וכבר בימי בחרותו נחשב למופרש מעוה״ז וכולו לבת קודש בתורה ויראת שמים, ר׳ שמואל פגש את 2 הבחורים והתרשם משניהם ועדיין היתה קשה עליו ההכרעה במי לבחור עבור בתו היחידה כלילת המעלות.
סבי שמע מהשדכן כי המדוברת היא מיוחדת מאוד ביראת שמים ונועם הליכותיה והבין כי עובדת היותו בן למשפחת מתנגדים עומדת לו לרועץ, ובדרך הטבע לא יקבלנה.
תפס סבי אומנות אבותיו בידיו והלך 40 יום אל הכותל המערבי (עוד טרם השתלטות הציונים על ארץ ישראל) וסיים כל יום את ספר התהילים וביקש מה׳ שיזכה בנערה הזאת ששמה הטוב הולך לפניה, ושיזכה איתה לדורות ישרים מבורכים.
כח התפילה אכן פעל את פעולתו והשתדך איתה, ואף ילדה לו בת (אמי ע״ה) ונרצח עקה״ש והוא בן ז״ך שנים ונטמן במרומי הר הזיתים.
הבחור השני, בראותו שהיא התארסה, חזר לשוק השידוכים ונשא אשה ממשפחה חשובה בירושלים, ועברו כמה שנים ולא זכו לפרי בטן, הלכו יחד לדרוש ברופאים ועשו בדיקות והרופא הודיע לו כי הבעיה אצלו והראה לא על כף ידו, ואמר לו: ׳כשכאן יגדלו לי שערות אתה תלד׳, אמר האברך לאשתו: בואי לבי״ד ואתן לך גט פיטורין, התנגדה האשה ואמרה כי טוב הוא לה מעשרה בנים, ענה לעומתה: וכי איזה חיים יהיו לי אם אדע שאני גרמתי לך שתהיי ערירית והרי מי שאין לו בנים חשוב כמת?, ואכן הלכו לבי״ד וכתב לה ספר כריתות.
אחר הדברים האלה, עשה האברך חשבון, אם אני לא אוכל להוליד, לפחות אשא את האלמנה שהציעו לי בשעתו והיא יש לה כבר בת יתומה ולפחות אבנה ממנה, שאזכה לאמץ בת אחת ביושר. ואכן נישאו בשעטו״מ והיה האברך כאב מסור לאמי ע״ה.
לא עבר זמן רב, ויום אחד, חוזר האברך מן הכולל ורואה כי זוגתו פרסה מפה צחורה על השולחן והכינה לו ארוחה חגיגית ומפנקת. מה יום מיומיים? שאל האברך, ענתה לו: הודו לה׳ כי טוב, יש בשורות טובות בס״ד.
האברך החויר כשלג ביודעו כי הרופא שלל מכל וכל אפשרות שאי פעם יזכה לילדים משלו. שאלה האשה: מה קרה לך שכל כך החוורת? התחמק האברך וענה: זה מהתרגשות.
האברך בקושי הצליח לבלוע את המאכלים מתוך סערת נפש ומיד יצא לעבר משכן הרופא לברר דברים לאשורם, ביקש לראות את הבדיקות כדי לדעת האם מותר לו להמשיך לחיות עם אשתו הטריה, שהרי לפי דברי הרופא לא יתכן שהרתה ממנו?
התברר, כי אשתו הראשונה ידעה שיש לה בעיה רפואית ואינה יכולה ללדת, אך שיחדה את הרופא שיתן חוות דעת שהבעיה אצלו וקיוותה שבאופן כזה לא תיפרד החבילה.
האברך חזר בשמחה לביתו לחגוג את הבשורה שהפכה ממרה למשמחת, ולתמוך בה כנדרש, ותכלית, הם ילדו עוד תשעה ילדים וחיו יחד יותר מ-60 שנה וראו עולמם בחייהם.
יש עוד פרטים שוליים בסיפור, אבל נעצור כאן, ולדעתי, יש הרבה ממה ללמוד מהסיפור, וכל אחד ילמד מוסר השכל כפי הבנתו.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.