ב' ענינים בשיעור רמב"ם היומי שיש לעיין בהם: בהתחלת השיעור כותב ששיעור
היציאה מתחום שבת (בשבת), שיהא אסור לו לחזור, הוא "אמה או יותר". והרי
כל השיעורים, כולל של תחום שבת, הם"הלכה למשה מסיני", ובמילא בתכלית הדיוק,
ומהו הטעם שהיציאה פחות מאמה לא חשיב יציאה?! בסיום השיעור כותב הטעם
שמברכים על הבשמים במוצ"ש "מפני שהנפש דואבת ליציאת השבת משמחין אותה
ומיישבין אותה בריח טוב", משא"כ במוציו"ט, מבואר במפרשי הרמב"ם, "שאין הנפש
דואבת אלא ביציאת שבת שהיתה נחה מכל מלאכה" משא"כ ביו"ט שמותר במלאכת אוכל
נפש.אבל לפי הוספת אדה"ז בשו"ע על לשון הרמב"ם" שהיא דואבת ליציאת
השבת בשביל הנשמה היתירה שהלכה", צ"ל הטעם שאין מברכים על הבשמים
במוציו"ט, אף שלפי דעת הזהר יש נשמה יתירה גם ביו"ט, כי יש חילוקי
מדרגות בנשמה היתירה וכו'.
משיחת י"ג ניסן ה'תשמ"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.