ההתנהגות האכזרית מי אחראי לה?

מאת אברהם תפילינסקי

האשכול עלה אתמול (מוצ"ש חוקת), וגרר כמעט מאה תגובות ועשרות אלפי צפיות.
היום (ראשון) בבוקר האשכול הוסר.
להלן שחזור המכתב:

מכתב מאברהם תפילינסקי לגולשים

בעקבות האשכול שעסק בנושא היוצאים בשאלה בהרחבה, התקבל במייל האדום מכתב מ'כוכב' האשכול, אברהם תפילינסקי, ובקשה לפרסם אותו כלשונו ובשמו. מפאת העניין שנוצר באשכול הקודם, מובאים כאן הדברים.

לכבוד אבי גרינצייג, בחדרי חרדים.

ראיתי שיש אשכול שפתח הניק עמךעמך, ושם ישנם דיונים ארוכים עלי, ועל חברי יוצאי החברה החרדית, מכיון שאין לי ניק בבחדרי, והדברים נוגעים לי באופן אישי במקום מאד כואב, על כן אשמח מאד אם תפרסם את תגובתי בשמי המלא.

לפותח האשכול עמךעמך, ולשאר המגיבים היקרים בפורום חדרי חרדים, איש איש לפי כבודו וניקו...

דבר ראשון תודתי העמוקה על שהצלחת לעורר ענין גדול סביב הסרטון של "קבלת שבת של יוצאים בשאלה בשוק מחנה יהודה". למרות שאני לא בטוח שעשית זאת ממניעים טהורים... אבל זה עזר לי עד מאד.

מרגש אותי באמת לגלות בכל שלל התגובות, שישנם סופסופ אנשים שליבם ער למצוקה הגדולה של היוצאים בשאלה. ומנסים להבין, למה נפלטו, איך זה קרה, במה הם מאמינים, ומה הבעיות בסגנון האמונה וכו' וכו'.

אני מקווה שאתה באמת חרדי כנה ואמיתי, ששלם עם הדרך החרדית, אבל בטח תבין שישנם אנשים רבים שנאנקים תחת עול הכיבוש של העסקנים הקיצונים שהשתלטו על כל החברה החרדית כולה.

בטח תבין שישנם אנשים שלא מצליחים להמשיך לחיות בחברה שמחתנים בה צעירים ללא שום הכשרה מקצועית ומנטלית כיצד הם אמורים לכלכל את ביתם, ילדיהם, מערכת זוגית, ועוד ועוד.

אתה בטח מבין שבנות רבות מוצאות את עצמם לאחר לימודי הסמינר חכמות ונבונות בעלי ידע עצום בכל הנוגע לתפישה מחוברת יותר אל המציאות, עשרות מונים יותר מאשר בעליהן, ולפתע קולטים את החינוך הקלוקל שהעניקו להם בסמינר, שדבר השם הוא לקיים את רצון הבעל, למרות שהוא בָּק גמור בכל התפישה של השני, הזולת, צורת חשיבתו, אופן החויה של תחושותיו של האחר, ועוד ועוד.

פשוט לך שכל אברך נרעד מהמחשבה איך יחתן את הילדים האהובים שלו בלי לתת להם תחושת שוני, ללא שהכינו אותו לפחות בקורס איך לגלגל גמחי"ם, ערבים, להצליח להחזיר בזמן, איך ללקק לעשירים...

אני יכול עוד להאריך בעשרות דוגמאות, אבל אין צורך להאריך. הרעיון הכללי, שבגלל המון המון הרגלי חיים שנקבעו והושרשו והוכללו יחד עם התפילין וקריאת שמע וי"ג עיקרים, זו הסיבה לנשירה הגדולה של ימינו. הלא אחד שאין לו שום בעיה לחיות עם השולחן ערוך על כל סעיפיו, אבל יש לו קושי בהנהגה החרדית, ששוללת לגמרי מתן ביטוי לכל אחד כפי נפשו, האם יש לו דרך לחיות בתוך החברה בלי להיות המוזר של בית הכנסת, או לחילופין לשכנע את חבריו בקהילה שהוא עושה קידוש השם, וכדומה.

מה למשל עונים בישיבות לנפש של ילד אומן, נפשו כמהה לצייר לפסל לצלם להסריט, מה המשגיח ידריך אותו? עוד חיבור על שב שמעתתא??? אני חושב שכולנו מסכימים ואין על זה שום וויכוח שישנם אנשים מסויימים שהדרך החרדית אינה מתאימה להם. וכשאלו האנשים קולטים את זה, שהם לא מתאימים להשתייך לציבור זה, הם חייבים למצוא בעצמם את הדרך, וכשהם צריכים לחפש לבד את הדרך, הרבה פעמים הם חייבים להתנטרל מהכל על מנת לבחון מסלול מחדש, (אני חושב שגם על זה הרבה יסכימו איתי).

להמשך כנסו כאן:

עוד דבר חשוב. כמו רוב המגיבים, גם אנחנו ישבנו וניסינו לנסח מה מוקד המשיכה שלנו לאלוקים, למה אנחנו לא מוכנים לוותר על האמונה המוחלטת באלוקים, למה אנחנו לא מוכנים לוותר על האמונה בחכמים הקדומים שהם באמת ידעו לשרטט ולהסביר מהו אלוקים. מכיון שאין לנו ניקים בבחדרי, היינו שמחים אם תביא את הניסוח שהתקבל על לב רוב חברי החבורה הקדושה (בישיבת עטרת ראש) כתגובתם לדיון הער שהתפתח באשכול המדובר.

והוא כדלהלן: "אלוקים" לא ניתן לכפות את האמונה בו על ידי איומי חרם ונידוי, זריקת ילדים מהמוסדות, ניתוק מהמשפחה, איבוד מקום פרנסה, ועוד מהז'אנר הזה, זה מקסימום יכול לגרום להורדת מסך על שאלות קריטיות, שגורמות לבן אדם להתרחק ולהתכחש לחלקים שלמים מחלקי נפשו. מלבד הנזק הגדול בשיטה זו, היא גם איננה יכולה להיחשב כאמונה באלוקים.

אמונה באלוקים היא השראה וחויה פנימית אשר יכולה להגיע מצורך של האדם לשרטט לעצמו את אלוקיו. למשל מי שמפוחד מהעתיד, אם הוא קיבל את הנוסחה הסודית שעברה אצלינו דור אחר דור מתקופת אברהם אבינו ואולי אף לפניו, הוא ישרטט לעצמו אלוקים שיתן לו מענה על פחדים אלו. למשל אחד שיש לו צורך באהבה אדירה שאינה קיימת, אם התגלה לו הנוסחה הסודית של חיפוש האלוקים, הוא יוכל לחפש ולמצוא אלוקים שאוהב אותו ללא תנאי וללא כחל ושרק, ללא התניות וללא דרישות. או סתם ממילוי שאלת המשמעות בחיים, וכמאמר הזוה"ק "כל חד לפום מה דמשער בליביה" ועוד הרבה מאמרי חז"ל בסגנון זה.

אתן לך דוגמא מהחיים הפרטיים שלי כעת. אני לא רואה את הילדים שלי כבר שנתיים וחצי. מה האבסורד בסיפור הזה, אני יודע שהילדים משתוקקים כבר סוף סוף לראות את אביהם שנעלם להם בסערה השמיימה. אני יודע שגרושתי שתחי' (אשה מדהימה שאני מעריץ ואוהב אותה בכל ליבי), היא שבורה מזה שלא מאפשרים לה להכיר לילדים שלה את אבא היקר שלהם. אני יודע גם שגדולי ישראל שנשאלו בפרשיה נוראית זו, התבטאו בלשונות חריפים מאד, ביניהם האדמו"ר מאמשינוב שאני מקורב אליו מאד גם כיום. תשובה מיוחדת שמעתי בשם מרן הגראי"ל שליט"א, שאמר לומר לאבא שלי, שאם הילדים לא יראו את אבא שלהם הם בוודאי יצאו בשאלה בעתיד, בגלל הענין המפחיד שעשו להם כלפי אבא שלהם, ובשלב מסויים בחייהם הם יחליטו לבדוק את אמיתותה ויגלו שזה אינו כלל כצעקתה...

אני יודע שכל העסקנים העוסקים בטרגדיה נוראה זו שפקדה אותי ואת משפחתי היקרה, כולם סבורים שחובה לאפשר לילדים לראות ולפגוש את אבא שלהם.

אז מי בכל זאת מונע מהילדים שלי לראות את אבא שלהם? הדבר המזעזע הוא שרק אבא שלי (סבא שלהם) הוא המונע. אבא שלי הוא זה שבתקופה הראשונה כשעוד איפשרו לי לדבר עם הילדים שלי בטלפון, החרים ונידה את גרושתי תחי' יחד עם הילדים שלי, ואסר על כל האחים והאחיות שלי להיות איתם בכל קשר שהוא, הוא אסר על אמא שלי שלא תדבר אפילו בטלפון עם הכלה שלה. כל פעם שנושא זה שוב עולה על הפרק, הוא מאיים שוב שאם הילדים האהובים שלי!!! יראו אותי, הוא רואה בהם כבר מעכשיו כחילונים גמורים, ואוסר על כל המשפחה כולה ליצור עוד קשר ומנדה אותם ואת אמם היקרה מכל וכל, שאוי ואבוי אם מישהו מהמשפחה יצור איתם קשר אפילו טלפונית. הוא מאיים שיעשה הכל כדי לזרוק את הילדים שלי מהמוסדות לימוד שלהם, יעורר את הרבנים וועדת האיכלוס לזרוק אותם מהעיר. האשה היקרה שאני כל כך מעריץ, חוששת ובצדק, מהפחד הזה שמא יתנהג שוב באותה אכזריות שהוא כבר התנהג בחצי השנה הראשונה להיעדרי (ביניהם חודשיים שאושפזתי...).

אין אחד בציבור החרדי שאינו סבור שזו אינה הוראה אכזרית, לא די שהבן שלך הוא זה שהמיט אסון על כל המשפחה, אתה עדיין מתעלל בכלה שלך? שבסך הכל מעונינת לתת לילדים שלה (הנכדים שלך!) את כל השלוה הנחוצה להם כדי לגדל אותם במינימום נזקים בעקבות האסון הזה של התמוטטות בעלה/אבא שלהם, רוחנית, נפשית ופיזית, כשכל יועצי החינוך ואנשי המקצוע סבורים שהילדים חייבים לראות את אבא שלהם, לא בגלל הצורך של האבא לראות את הילדים שלו, אלא דוקא בשביל הילדים, אין ילד שמסוגל לחיות בצורה תקינה בלי לאפשר לו לפגוש את אבא שלו, בעוד שאבא שלו בחיים, וחי ופעיל מאד ליד מקום מגוריו.

עכשיו תבין משהו נורא פשוט. מה בעצם גורם לאבא שלי להתאכזר כל כך, זו רק בגלל התפישה שלו באלוקים, האלוקים שלו כפי שהוא צייר ושרטט אותו, הוא כזה אלוקים שדורש התנהגות אכזרית כזו, אי לכך למרות שאין לי ספק שליבו נשבר מהתנהגות אכזרית כזו, כלפי בנו, כלתו, ששת נכדיו/ילדי, עם זאת הוא מחוייב לכבוש רחמיו ולעקוד את כל המשפחה במזבח האכזריות הבלתי נתפסת.

אתה מבין את זה שאני לא מסוגל להאמין באלוקים כזה? אתה מבין שהילדים שלי לא יצליחו לתפוס ולהאמין באלוקים כזה? אתה מבין שהאלוקים כפי שמלמדים אותם אינו דומה בכלל לאלוקים שאתה מלמד את ילדיך, הילדים שלי מונחלים ומקבלים במסורת כפויה אלוקים כזה שאיננו מאפשר להם לראות את אבא שלהם. האם אתה מבין שאמונה באלוקים כזה תקרוס במקודם או במאוחר???

כעת תיקח את זה כדוגמא על הרבה אחרים שקשה להם מאד להתחבר להאלוקים כפי שהנחילו להם הוריהם או רבותיהם??? עם צורת התנהלותה הכושלת של הציבור החרדי, ללא אחריות ציבורית בסדר היום החברתי, ישנם המון המון שאינם מסוגלים להתחבר לאלוקים כפי התפישה שמנחילים לו עם כל הקיצוניות של קברניטי החברה הזו כיום.

אולי על ידי תגובתי זו, יתעוררו אנשים ששמע ההתנהלות האכזרית יגיע לאוזניהם, אולי יצליחו לנסות לשכנע את אאמו"ר הגאון המקובל שליט"א שהאלוקים אינו זה שהוא מאמין בו, אלא האלוקים שאליו אנו מתחננים להתנהגות של חסד ורחמים, ולא כזה אלוקים שדורש התנהגות אכזרית נוראית זו. [מתוך ההיכרות העמוקה עם אבא שלי בעבר, אני יכול להעיד שליבו רחום וחנון, מספיק אם אספר לך, שעד היום חקוק לי בזכרוני כשהייתי ילד בן תשע, בתקופת ערב פסח, היתה חתולה שהמליטה גורים רבים ליד הבית שלנו ברחוב דון יוסף הנשיא, והנה אבא שלי חוזר מהתפילה עם הטלית והתפילין ורואה איך שהאמא היולדת עומדת ובוכה ליד בור ביוב שבחצר הבית שלנו, הוא פנה להציץ וגילה גור קטן שלכוד בתוך צינור פנימי ואינו מצליח לזוז, עד היום אני נזכר בערגה איך שאבא הגיבור הרחמן שלי העלה בכוחות על את מכסה בור הביוב, וללא היסוסים קפץ פנימה לתוך כל הסירחון הנורא, ובעזרת מקל הצליח לעזור לגור לעלות חזרה לחיק אמו. אני כל כך מכיר את אבא שלי ויודע כי על כל צרה שהוא שומע ממישהו הוא מסוגל לפרוץ בבכי. הבעיה של אבא שלי זה התפיסה המיוחדת שלו באלוהים אחר, אלוהים שאינו קיים. לכן לא יעזור שום דרכים אלימות צעקות או הפגנות. לא יעזור גם בית דין או בית משפט, הוא לא יהסס ללכת לכלא, או שעובדי רווחה יתערבו הנעשה בתוך ביתו שלו. אצלו זה מלחמת דת על ציוויו של אלוהיו, זה דומה בעיניו לעמידה בנסיון בעקידת יצחק. אבל אולי ישנם אנשים יקרים שליבם יכמר מסיפור נוראי זה, ויצליחו מתוך הרבה רצון כנה וטוב לגרום לאבא שלי לזנוח ולנתוץ את אלוהיו, ולגלות את האלוקים הגדול שאליו אנו מכוונים כשאנו מקיימים את מצות הייחוד פעמיים כל יום ואומרים באהבה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד:

ואוסיף על זה ואענה: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד: [מורי הגדול הגאון בעל החמה הכ"מ מפרש בפירושו על הסידור (בקריאת שמע של ערבית), שהסיבה שאומרים ברוך שם וכו' לאחר קריאת שמע ישראל, מכיון שמצוות הייחוד הוא להגיע לתפיסת ייחוד האלוקים בדומה לרגע זה שהכהן גדול מוציא מפיו את השם הנורא ביוה"כ].

בלב מלא געגוע בכי צער ונהי

על צערם של ילדי האהובים

וצערה של אמם האהובה היקרה לי מכל

אברהם דמיתקריא אבי/אברום/אברמי תפילינסקי