"לא הבור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד"

מאת הרב אליהו קאופמן

     לאחר יציאת חג השבועות התשע"ה הזדרז מר איווט ליברמן לפרסם ב"פייסבוק" שלו את "הגיגיו" הלא מלומדים על הקשר בין "מגילת רות" ל"גיורי החלומות" שאותם הוא רוצה לשתול בדת אש למו. רק כשזה מגיע ליהדות – הדת, האמונה והמדע העתיקים והאמיתיים שבעולם, הרי שכל אחד פתאום הופך ל"מומחה" גדול בהבנת מה שחכמי וגאוני ישראל כתבו עשרות ספרים סביב הנושאים הללו, ולא הגיעו להבנה. לא פלא בעיני הדבר, ובבורות האקטיביסטית הזו אין כיום הבדל בין ימין חילוני לשמאל חילוני, ואפילו לחובשי כיפה "לייט" שאינם ממש חלק מהציבור הדתי לאומי. הרעיון שמאחורי ההתערבות הבורה הזו היא המטרה להפוך את היהדות למושג וירטואלי וארטילאי שכל צד חילוני יכול להשתמש בו למטרותיו הרעיוניות, שהן לא באות מהיהדות. זהו המשך לרפורמה ולקונסרבטיביות אבל בלי שום מחויבות מינימאלית לעבודת הבורא. בסיס ההוויה הזו היא יצירת עם יהודי חילוני עם כל שבט ואומה שרק יחפצו בכך, וכדרך להוריק את היהדות מהדת, שהיא התוכן היחיד שניתן לעם ישראל בהר סיני, לפני למעלה משלושת אלפים שנה.

להמשך כנסו כאן

 

    החתירה נגד היהדות האותנטית החלה לפני למעלה ממאתיים שנה בגרמניה והתפשטה אח"כ לכל העולם היהודי האירו - אמריקאי. לאחר הקמת מדינת ישראל הפכו גם בני עדות המזרח בארץ ובעולם המערבי לבסיס הניסיון לעקירת יהדותם האותנטית והחלפתה ביהדות וירטואלית. בדורות הראשונים של אלה שחפצו להחליף קנקן ישן, יצוק ויקר בקנקן חדש רעוע וזול, הרי שהרפורמאטורים התאמצו בהכרת הקנקן הישן וניסו להביא במקומו אלטרנטיבות תוך הבנתם והכרתם את מה שהם תוקפים ואת מה שהם רוצים. חלק מהם בכלל היו יוצאי החינוך התורתי הישן בעצמו. אבל עם השנים הפכו הרפורמאטורים לדלים ולעלובים יותר בתוכנם, ובעיקר בהבנת הישן. כבר על גרץ נאמר שאינו אלא ה"קוף של מנדלסון". גרץ כבר היה הדור הבא שבא אחרי מנדלסון ובעוד שמנדלסון התווכח עם המקור הרי שגרץ שאב את דברי מנדלסון כאמת "מדעית" והתווכח עם מקור שלא הכיר. כך גם סטה גרץ בהבנת ספרים יסודיים בנ"ך ולמשל ייחס את ספר קהלת – שבו נאמר בפירוש "אני קהלת בן דוד", והמיוחס לשלמה המלך, להורדוס שהיה בן לאדומיים. וכאז כן היום.

    כל ה"מדע" ששמו "מחשבת ישראל" – באוניברסיטאות, ושמלומד בבתיה"ס היסודיים והתיכוניים החילונים ושל ה"ממלכתי דתי", אינו אלא עיסה של ידע רדוד ודמיוני ללא קשר אמיתי למקורות היהודיים ובטח שלא למפרשים הקדושים שהמיתו עצמם ב"אוהלה של תורה" כדי להבין כל מילה וכל מעשה של קדמונינו הקדושים. ה"חוקים", המורים והתלמידים החילוניים של היום שותים ממעין עכור זה ואח"כ עוד מקבלים פרסים ותארים על הדמיונות הללו. לא מעט חובשי כיפות סרוגות – שגם לא פעם מעזים לקרא לעצמם "רבנים", מסייעים לדבר העבירה הזו בעצם נוכחתם והשתלבותם ב"מחקרים" הדמיוניים הללו ואז רק מתחזק הרושם אצל החילוניים כי בדת משה עסקינן, וכי ה"שולחן ערוך", המדרשים והמפרשים הם רק כלי ריק וישן שאבד מהעולם. ולכן לא פלא שהבורים והבורות רק מתרבים עד לכדי דמעות של צחוק.

     לפני שנים העלו שניים מח"כי מר"צ דאז - רן כהן ודדי צוקר, הצעה לגנות את דת ישראל רק משום שהיא מתייחסת באפליה לנמוכי קומה! הסיפור שמאחורי הבורות הזו היה שהשניים – ברוב "גאונותם" בתורה, פירשו את המושג "קטן" כנמוך ולא כפי שהיהדות מכנה כל מי שגילו הוא מתחת לגיל 13. השניים הללו לא היו מעזים להעלות דברים דומים נגד כל תיאוריה הכי הזויה מבלי לבדוק קודם מה האמת בנושא שאותו הם תוקפים. אבל מאחר ו"היהדות שייכת לכולם", גם עם כל הבורות של הרוצים לשנותה, הרי שאפשר תמיד להגיד עלייה שקרים ולהיות ניזונים מחסרות שחר, והכול כדי להכפיש את בסיסה הקדמוני והאמיתי, בדרך להמשך הניסיון ליצור "עם חדש". מקרה אחר אירע בפרלמנט הישראלי כאשר השר המנוח רחבעם זאבי ניסה להתערב ולערבב חלב בבשר בטוענו כי "אין במטבח הפרלמנטארי גדי בחלב אימו".

    פרשת "מגילת רות" היא דוגמא לבורות חילונית המשתמשת בלי ידע במה שנוח לה. לפני שנים הוזמנתי לתוכנית הטלויזייה של עוד "אינטלקטואל" דה לה שמאטה בשם גבי גזית. הלה מיד הציג את "מגילת רות" כהסכמה ל"גיור מזורז" במילים הכתובות שם "עמך עמי" ומולדתך מולדתי". הפשט נראה לגזית כעניין של "גיור" ברגע. אבל רק לאחר שהלה הבין ממני כי לכל ספר בתנ"ך מתווספים פירושים ומדרשים, הרי שרק אז הוא הבין כי בור הוא, אך לפחות, להבדיל מליברמן, הוא הודה באי ידיעותיו.

    ליברמן – איש פוליטי נטו שרחוק מאינטלקטואליות ומיהדות מלומדת, טעה ב"מגילת רות" בדיוק כמו שגזית טעה בה. ליברמן, גזית וחבריהם ה"מלומדים" וה"חוקרים" הרי שמעולם לא למדו את אותה "מגילת רות" עם לפחות ארבעה – חמישה מפרשים לפחות שאחרת היו מבינים היטב כי דיון רחב קיים על גיורה של רות. ישנם כאלה – כמו רש"י הקדוש למשל, הטוענים כי רות לא גוירה כלל ע"י אלימלך חמיה וע"י בעלה מחלון ואילו מפרשים אחרים (כ"שיפתי חכמים" למשל...) טוענים כי היא אמנם גוירה אך לאחר מות בעלה מחלון היא חזרה לדתה הראשונית ולכן הייתה חייבת להתגייר שוב. גיורה של רות עצמה נעשה רק בבית הדין בבית לחם – ע"י השופט איבצן, ולא בשיחת הדרך עם נעמי. רות התקבלה ע"י נעמי לגיור רק לאחר הפעם השלישית ולא הראשונה בבקשתה. בפעם הראשונה גם ערפה ביקשה להתגייר אך נעמי ניסתה להניע את שתיהן ואז הן ביקשו בפעם השנייה ואמנם ערפה נשרה ורק בפעם השלישית נענתה רות. ה"שיפתי חכמים" מסביר היטב כי כל מילה ומשפט של רות לא היו מילים בעלמא אלא מאחורי כל מילה ומשפט גם עמד הסבר מעשי וטכני לרצון להתגייר. כך למשל במילים "אל אשר תלכי אלך" מבקשת רות (הדברים גם הובאו במסכת "יבמות" בש"ס) כי היא תקבל על עצמה את כל העונשים אם לא תעמוד בתנאי היהדות, שעליהם תתחייב בבית הדין של השופט איבצן. במילים "אל אשר תלכי אלך" מסבירים המקורות כי רות התחייבה על שמירת שבת כהלכתה ולא לצאת מ"תחום שבת", וכמו כן התחייבה לעצור ברגע שהשבת נכנסת, וכך הם הדברים לגבי כל פסוק ופסוק שביטאו את דבריה בשיחתה עם נעמי. זהו ההסבר האמיתי והישן ל"מגיל רות" ולא ההמצאות החדשות והדמיוניות של אלה שרוצים לשנות את התנ"ך כדי להתאימו להוויותיהם ולתאוותיהם. וכך ליברמן – שבטח לא היה מעיז לגלות "בקיאות " כזו בתרבות הרוסית מול פוטין, אצה גם לו דרך ההבנה וההסבר מבלי ללמוד באמת מה היהדות אומרת, וכך הוא גם בטוח שאמר את החוכמה ואת האמת הצרופה ואילו הרבנים מסתירים את האמת הכול כך קלה רק כדי להקשות על הסלאבים שמצביעים לו, ושזקוקים ל"גיור" דחוף כדי להיות "עם ישראל" הוירטואלי. ייגש ליברמן ויגלה כי כל מי שהלך בדרכו ובדרכי ה"מפרשים" מימי ההתנגדות למנדלסון, נמחק מעם ישראל – ובראשם ה"מגיורים" הרפורמים והקונסרבטיביים, אבל למי שדבק בדרך ה' ובפירוש האמיתי של מעשה רות המואבייה נולד צאצאים בישראל שאף הפכו לגדולי תורה כשמעיה, אבטליון, אונקלוס, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי עקיבא ואחרים.

   אבל האשמה איננה רק עם ליברמן אלא עם היהדות החרדית על רבניה ועסקניה שלא השכילו ומפחדים להקים קול זעקה ולחשוף את בורותם של ליברמן, רן כהן, צוקר, גבי גזית, רחבעם זאבי ושל יאיר לפיד שמרצה על משה רבנו הדמיוני שלו. ה"רבנים" והעסקנים הללו מקבלים גם בשלוות נפש את כל עריכת "תיקוני ליל חג השבועות" הנעשים מתוך חילול החג והתעמרות באמונה, וכך נגררים גם יהודים מאמינים בתמימות לכל אותם "תיקוני" הליצנות והכפירה. ה"הסכמים הקואליציוניים" והממון ה"ממלכתי" עוצרים את התקפת הנגד ואת חשיפת הבורות הזו, ואילו הסטודנטים והתלמידים התמימים מאמינים כי שתיקת הכבשים החרדית הינה כהודאה בנכונות הזיותיהם של אנשי "מחשבת ישראל" בגרוש.