"נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם" (ד,כב).

מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

"נשא את ראש בני גרשון" –גם אם כביכול מגרשים אותי מעבודת השם אני נושא את הראש לשמים בתחינה אל ה' שירחם עלי ויושיע אותי כי לא אבדה תקוותי (מ.א)

"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד,כב).

נשא היא הפרשה הגדולה ביותר בתורה (קע"ו פסוקים) ובמה היא פותחת? בנשיאת ראש. "נשא את ראש בני גרשון". כמה יפה היא התנועה הזו של יהודי שמרים את ראשו למעלה, נושא את ראשו אל ה'.אין דבר יותר יפה מזה.

לשאת את הראש אל ה' זה להגיד – ה' אני רוצה אותך! ה' אני אוהב אותך! ואם גם פותחים פה גדול, מכווצים את העיניים וצועקים צעקה גדולה בלי קול, זה כבר אש להבה לה'. זה כבר דבקות.

לשאת את הראש אל ה' זה לבקש – ה' תעזור לי לנצח את המלחמה, קשה לי, אני יודע שרק אתה יכול להושיע אותי.

להמשך כנסו כאן:

 

ואיך מסתיימת הפרשה הגדולה ביותר בתורה? "וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים" (ז,פט). ה' מדבר אלינו כל הזמן. בכל מיני דרכים. מי שבוחר בחיים, כשהוא שומע את הקול הוא נמשך אחריו, ומקדש ומטהר את עצמו מכל תאוות העולם הזה והבליו.

זאת בעצם המלחמה של החיים. לנצח את החומר, את הגוף, להתחבר אל הנשמה. הבעיה שלנו שאנחנו עדיין רוצים את העולם הזה, את האוכל, את השתיה, את הכבוד, את התאוות, שוכחים שכל הנאה שיש לאדם מהעולם הזה מסתירה לו את האור של ה' ואיך אפשר להשוות בכלל בין הנועם של ה', כשזוכים להרגיש אותו, להנאה שיש לנו מכל מיני דברים גשמיים. שהרי כל הנאה אחרת זה רגע וגמרנו. אבל ה' זה כל הזמן. זה לא נגמר. כשאנחנו עם הגוף זה אהבה עצמית, כשאנחנו עם הנשמה זה אהבה אמיתית, זה נתינה וחסד. גוף זה גאווה, זה לקחת לעצמנו. נשמה זה ענווה, זה לצאת מעצמנו, זה להתחבר עם כל הטוב והיפה שבחיים. העונג שהאדם זוכה לו כאשר הוא נותן הוא גדול לאין ערוך מהעונג לקבל.

להתחבר לנשמה זה כל הזמן לרצות לתת. הנשמה נמשכת מה', מקור הכוח שלה נמשך מהקב"ה שהוא כל הזמן משפיע ונותן. להתחבר לנשמה זה לזכות לכל המתיקות שבחיים. מתיקות בתורה, מתיקות בתפילה, מתיקות של נתינה וחסד. כשאדם מחובר לחומר, להנאות הגוף, הוא מפסיד את כל המתיקות הזאת.

לשאת את הראש למעלה זה להגיד תודה על כל מה שמסתדר לי ומצליח לי ואם אני מתאמץ, אז גם על מה שלא מסתדרת ולא מצליח. על כל כך הרבה דברים צריך להגיד תודה. אילו פינו  מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקים להודות. ולפני הכל להודות שיש לנו אבא בשמים שאוהב אותנו אהבה אינסופית, שברא את העולם בשבילנו, שאנחנו בבת עינו, שאנחנו העם סגולה שלו.

כשאדם מיואש מהחיים, והכל לא הולך לו, והכל לא מצליח לו, בכל המובנים, הגשמיים והרוחניים והמשפחתיים, והכל כל כך קשה, מכל הכיוונים, צריך להאמין בדבר אחד: שה' אתו. הרי איפה שאדם הולך, לאן שהוא פונה, בכל מקום, ברחוב, בחנות הירקות, בישיבה, במשרד, בכל דקה ובכל מילה שהוא מדבר עם הילדים, בכל מצב, בכל נקודה, בכל מה שעובר עליו, ה' נמצא איתו, כי הוא חלק מה', הוא לא יכול להיפרד ממנו, הנשמה שלו זה חלק אלוק ממעל, הוא מצליח לעשות משהו בבית כי ה' מזיז לו את הידים ואת הרגלים, אם עכשיו הוא מרגיש רע,