כבר כמה שבועות ירושלים מעוטרת בפסק הלכה של גדולי הרבנים, הקורא לפסול לעדות אדם שמחזיק אייפון.
* * *
תורה היא וללמוד אני צריך. עלעלתי בבוידעם שלי, נזכרתי קצת גמרא שלמדתי בישיבה (נבחנתי מאות דפי גמרא, וקיבלתי תעודה מ״ותלמידו בידו״. לא לזלזל) והחלטתי לבדוק את מקורות ״פסק ההלכה הזה״.
* * *
נתחיל את שיעור התורה.
* * *
משנה (סנהדרין דף כ״ד ע״ב):
״ואלו הן הפסולין (לעדות): המשחק בקוביה, והמלוה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית״
ובהמשך המשנה:
״אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין.״
* * *
אז תחת איזו קטגוריה נופלים ״מחזיקי האייפון״?
הגיתי בשאלה חמורה זו והגעתי למסקנה שהם שייכים לקטגוריה של ״משחק בקוביה״!
והנה ההסבר:
הגמרא המסבירה את סיבת פסילת ״משחק בקוביה״ לעדות: ״לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם״. כלומר: הם לא עובדים! התכונה שהכי מאפיינת את מחזיקי האייפון, וכל כך רחוקה ממפרסמי המודעות!
* * *
ככל שאני מתבונן בזה מתחזקת אצלי המסקנה שבטוח שזו הסיבה! מה יכול כבר להיות?
״מלווה בריבית״?
עפעס…
אולי ״מפריחי יונים״?
ספק גזל? נו…
״סוחרי שביעית״?
נו. מה? באמת?
* *
מסקנה: הם לא עובדים! ואין להם אומנות! זו חטאם!
רק חבל שהרבנים לא כותבים את זה יותר ברור ומפורש. אני מכיר הרבה מחזיקי אייפונים שלא הבינו את הרמז. חבל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.