ההסכם הקואליציוני של "יהדות התורה" עם הליכוד מוכיח כיום כי בשנת 2015 הפכה מפלגה זו לתואמת ש"ס בעוד שטח: הפיכת "מועצות גדולי התורה" של דהג"ת ואגו"י לחוחא והטלולה. בשנת 1984 הוקמה ש"ס בקול תרועה ליטאית – ציונית למען "להחזיר עטרה ליושנה". הסיבה האמיתית הייתה כמובן פחות עקרונית. המטרה הייתה להקים מפלגה עם מצבור קולות גדול יותר מאגו"י ההיסטורית כדי שהליטאים הציונים ישלטו בעולם החרדי הציוני ויכו את אגו"י המצומצמת של הציבור החסידי – ציוני. אבל כמובן שכדי למשוך יותר רבנים, עסקנים ובוחרים היו חייבים הליטאים הציונים לברבר ברוממות של "עטרה ליושנה" כלמעשה חרב פיפיות העסקנות האפורה בידם. אבל בשורה הצדדית הרי שגם רבני הליטאים הציונים, ובודאי שלא אדמו"רי החסידים הציונים, לא ציפו שהגולם הזה – ששמו ש"ס, לא רק שלא ישמע להם וירד בהשקפתו החרדית מתחת ל"מזרחי" אלא שהם עצמם יקבלו את יניקתם מתוך הגולם הזה, ורמתם ההשקפתית תיקבע על ידי הגולם ולא שהם יקבעו לגולם את השקפתו.
הרבה תקוות תלו הליטאים
הציונים בהקמת ש"ס - תקוות שלא כולן היו פוליטרוקיות, אלא גם תקוות תורתיות.
היה זה עדיין הדור של הרב שך, דור שהיו בו עדיין רבנים ליטאים שעדיין גם לא כרעו
מלוא קומתם לציונות אלא בביתם פנימה הם נותרו כאותם ה"מרנוס" של חצי האי
האיברי, אבל עם הזמן התמונה הפכה לקודרת יותר ויותר. אך במקום שהציבור החרדי של
ש"ס יתחזק בהשקפה הרי שקרה תהליך הפוך: כל הקלקולים שהחלו להיות מנת חלקה של
ש"ס לא הסתיימו רק בה ובציבור שלה אלא חדרו לציבור החרדי האשכנזי וגרמו לכך
שהאחרונים החלו להוביל את הקלקולים ביהדות החרדית לא פעם עוד לפני ש"ס. כך זה
קרה למשל בעניין ההתגייסות לצבא והקמת ה"נח"ל החרדי" הבזוי וכך זה
אירע ב"המלכת" "ראש עיר חרדי" על עיר מעורבת בחילוניים
כי"ם. אבל בדבר אחד ניסו אנשי "יהדות התורה" להתהדר על פני
ש"ס: ב"מועצות גדולי התורה" שלהם.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
שנים רבות נראה היה
שלמועצות גדולי התורה של אגו"י ודהג"ת יש מה לומר בכל הנוגע
למו"מים וההחלטות הפוליטית של עסקני "יהדות התורה". בשנות ה-80 לא
הצליח מנחם פרוש ה"אגדי" לקבוע כי תפקידי השר יחזרו לאגו"י. מועצת
גדולי התורה קבעה כי העסקנים ימשיכו להסתפק בתפקידי הסגן שר. לאחר בחירות 1992 כפה
הרב שך על אגו"י לא להצטרף לממשלת רבין השנייה. וכך זה היה עד ימיו של הרב
אלישיב – שבימיו איים אפילו פילוג בין אגו"י לדהג"ת, בגלל עמדות שונות
בין שתי המועצות. אבל לא עוד כל זאת. עסקני "יהדות התורה" התקנאו
בש"ס וכינוסי המועצות הללו – אפילו לאישור רשמי בלבד, עברו מהעולם. כמו שדרעי
לא שואל את "חכמיו" מה לעשות (אולי דווקא את ה"חכמות"...) כך
מסתבר שקרה גם ב"יהדות התורה". מועצת גדולי התורה של אגו"י בכלל
השתתקה וגם האדמו"ר מויזניץ לא הצליח לכנסה כדי לדון בהסכם עם נתניהו. המועצה
הזו הפכה לתאומה של "מועצת חכמי התורה" של ש"ס, וכמו ששם דרעי קובע
לחכמים מה יהיה גם בלי לכנס אותם כך זה קרה הפעם באגו"י כאשר ליצ-מן והפרוש
מחליטים הכול בלי לערוך אפילו הצגת עדכון ל"גדוליהם". בדהג"ת המצב בודאי
שאיננו עוד כבימי הרב שך אבל עדיין איננו כבש"ס - אגו"י אלא כבש"ס
בימי הגר"ע יוסף. העסקנים מגיעים לרב שטיינמן ומוכרים לו סיפורי סבתא ושקרים
וכך מאושר ההסכם.
ולכן, לא פלא שבהסכם הזה
מכרה "יהדות התורה" את היהדות בנזיד העדשים הקואליציוני. לראשונה מאז
הקמת המדינה מסכימה מפלגה חרדית שבמחלוקת שבינה לחילוניים בענייני דת – ועוד בנושא
ה"גיור", תקבע ה"רבנות הראשית" הציונית, ועוד בימים
ש"רבנות" זו נמצאת במלוא השפל שלה. זו ה"רבנות" שבראשה עומד
ה"רב" היחיד שהשתתף בטקס עבודה זרה יפנית – דוד לאו, חומץ בן חומץ. זו
ה"רבנות" שכל כמה חודשים נתפסים פקידיה בחשד של הונאה ב"בחינות להסמכה
לרבנות" ואשר שוחטייה נתפסים כל כמה ימים בהכנסת טריפות ונבילות לארץ הקודש
ובעריכת "נקמה בגויות". זו ה"רבנות" שה"רב הראשי"
שלה – אליהו בקשי דורון, עומד למשפט על הענקת "תוארי רב" לפוקרים
וכופרים מהצבא הכפרני ומהמשטרה הכפרנית, כדי להעלות את שכרם (הוא ממש "חסיד
אומות העולם"...). זו ה"רבנות" ש"רבה הראשי" עומד למשפט
על חשד בגניבת כספי צדקה שנועדו לאלמנות ויתומים ואשר הוא עצמו וקיום מצוות הם
כתרתי דסתרי. זוהי ה"רבנות" ש"רבה הראשי" נתפס כ"קבלן
גיורים" ואשר אישר את "גרי החלומות" הצבאיים תוך איומים כנגד כל מי
שיצא נגדם. וזו ה"רבנות" ש"רבה הראשי" הוא פקיד זוטר של אריה
דרעי. ואת השרצים הללו מכשירה "יהדות התורה" כ"פוסקים" ו"בוררים"
בענייני הדת והמדינה הציונית.
מאז מותו של הרב שך עבדו
חזק עסקני דגה"ת בעיקר על הדרך להכשיר את שרצי ה"רבנים הראשיים"
ביהדות החרדית דרך גדוליהם, שעברו הונאה ודיסאינפורמציה. כך למשל סופר לרב אלישיב –
ע"י הירקן אפרתי, כי יונל'ה מצגר היה ה"מתמיד" הגדול בישיבת
"כרם דיבנה". אפרתי כמובן לא סיפר לרב אלישיב כי מצגר הואשם בתועבות וכי
רבים העידו עליו כמחלל שבת וזולל טריפות ונבילות. את שלמה עמר דאגו אנשי ש"ס
ודגה"ת לייפות ולהציגו כ"תלמיד חכם גדול" אך לא סיפרו על אופיו
האלים ועל ההיסטוריה המפוקפקת שלו. לאו האב ולאו הבן זכו ל"שיפוץ תדמית"
שהותיר מאחור את האמת המרה על עבירות "אבן העזר" של לאו הזקן ועל הנטיות
הרפורמיות והאנטי דתיות של לאו הבן. ולאחרונה הכשירו יתומי הרב שך את המזרוחניק קל
הדעת המתקרא שמולי'ק אליהו מצפת – שביקר בבית התועבות בי"ם עם ביתו
ל"חנכה" לזנות ולתועבות, כמועמד ל"רב ראשי לישראל" וכמועמד
ל"רבה של י"ם". במצב הזה – לאחר ששיקרו לרבניהם על אודות אותם רשעי
ישראל, אזי, אין שום שאלה ללציבור הרחב על יכולתה של ה"רבנות" הרשעית
הזו לשמש "דעת תורה" לציונים ולחרדים גם יחד!
כך הפך המחנה שהקים את ש"ס – שלא
לשמה, גרוע אף ממנה. הליטאים – הציונים לא הקימו את ש"ס כדי שתשמש מפלגה
ספרדית – חרדית באמת אלא כדי שתשמש קטליזטור הצבעה נגד אגו"י. ולראיה, הרי
שש"ס לא הוקמה כפדרציה של גדולי תורה וראשי חוגים כמו המועצות של אגו"י
ודגה"ת אלא כמקבץ של שלושה רבנים ספרדים התלויים בסינר הליטאי – ציוני, ורב
אחד שהיה פקיד בכיר ב"רבנות הראשית" הציונית. הרבנים בן ציון אבא שאול
ויהודה צדקה – אז גדולי הדור הספרדים, לא צורפו למועצת הבובות הליטאית שהוקמה
לעמוד בראש ש"ס. הם בכלל התנגדו לבחירות, וככאלה הרי שהליטאים הציונים לא
מצאו בהם עניין. ומה שהוקם שלא בדרך הטהרה סופו רק להזיק ולא להתקיים כמחנה קדושה.
וכך הגענו לימינו אנו כאשר עסקנים ציונים מנהלים את היהדות החרדית ואילו
המשת"פים שהוקמו ע"י הכופרים בקרב היהדות הם אלה שזכו גם לאישור המפלגה
החרדית שלפני כמאה שנה ראו בה חלק מגדולי ישראל (לחלק האחר לא הייתה אשליה
כזאת...) את הסיכוי היחידי לעצור את הציונות מביצוע זממה, להפוך את היהדות החרדית
לגל של כפירה. אין ספק שמי שבאמת צפה מה יעלה בגורלה של "אגודת ישראל"
היו האדמו"רים ממונקאטש (ה"מנחת אלעזר"), מלובאבי'ץ (הרש"ב),
מסאטמר (ה"קדושת יום טוב") ומבלזא (המהרי"ד) ולצידם הרב מבריסק ,
רבי חיים סולובצי'ק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.