את החד צדדיות רואים בכל פינה בפסק הדין. לדוגמא קטנה, צד א' חייב להחליף השם תוך 90 יום. אך צד ב' יכול לשלם את הכסף תוך חמש שנים, כאשר הסכומים מתפוררים בתשלומין של 310 אלף דולר.
ומה אנו צריכים יותר מזה, שעצם הפס"ד כתבו שנים או שלשה סעיפים על נכסים שהם שווים יותר ממאה מליון דולר, אך על השם כתבו 30 סעיפים עם שלל תנאים מוזרים אחד יותר מהשני.
ובנוסף לזה, בית הדין בעצם פסק שצד א' לא יכול להיקרא באבוב בכלל, בגלל שאם אחד מבני קהילתו מאיפה בעולם שרק יהיה, יכתוב על מהרמ"ד באבוב בלי התוספת אז הוא מאבד מיד את הזכות להיקרא אפילו באבוב45 וזה דבר שאין בכלל שליטה על זה, ואין סיכוי שלא יהיה פעם טעות או בכוונה שיחיד יקרא אותו באבוב בלי התוספת ואז הוא מאבד את הזכות, פשוט הזוי!
אך גולת הכותרת של פסק הדין שמראה על הקטנות המוח של כותבי הפס"ד זה סעיף על התלבושת או כפי שנקרא בפי עם בניו יארק 'סעיף הבודזשיס', יושבים רבנים ולא מתביישים לדון בתלבושת של ילדות קטנות, ועוד יש להם החוצפה להוסיף תנאי חמור מאוד, שאם הילדות הקטנות לא יצייתו ויעיזו לצאת עם התלבושת אז הרב יהושע רובין האב"ד לא יכול להיקרא יותר באבוב...
מה שבטוח שגם לא יקחו יותר את באב"ד להכשרים או דיני תורה, לפחות בדחן הוא תמיד יכול להישאר...
יישר כח ושבוע טוב
ילדות קטנות זה מאוד מעניין, בעיקר ששניים מהדיינים מאוד בענין הזה של ילדות. אני לא מבין מה הבעיה של שאולזון פה.
השבמחק