כללות עבודת הקרבנות היא באופן של "ירידה צורך עלי'": תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז היא לצורך העלי' שנעשה ע"י עבודתו ב"ביטול היש" כו'. ועיקר "ביטול היש" הוא במעשה הקרבנות, שע"י הקרבת הקרבן ושריפת הבהמה היא עולה להכלל באוא"ס ב"ה ממש - "לחמי לאישי". ועד"ז הוא ב"עבודת התפלה" ש"במקום קרבנות תקנום", שע"י מתעלית הנשמה לדרגא נעלית יותר ממקום שממנו ירדה. [שלכן לולא חסד ה' הי' ענין התפלה צריך להביא האדם לידי כלות הנפש!, כמ"ש הבעש"ט]. והעלי' היא ע"י הקדמת "ההתבוננות" שלפני התפלה בגודל הירידה של סדר ההשתלשלות בכלל ונשמתו בפרט. וזהו "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" - "הכנעה ושפלות", שזה בא ע"י "התבוננות" זו. ו"ההתבוננות" כזו שהיא לא רק בדרך כלל, אלא באופן מפורט. ואז מתקיים בו מ"ש "כל המשפיל עצמו ה' מגביהו" - עליית היש לאין להכלל באוא"ס ב"ה ממש!
חלק ממאמר ד"ה באתי לגני, י' שבט ה'תשל"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.