מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי [ כה, ב ]. וברש"י
ידבנו לבו –לשון נדבה והוא לשון רצון טוב. עשיר גדול נכנס אל הרה"ק רבי
שלמה מראדומסק בעל התפארת שלמה זצ"ל, ורצה לתת לו "פדיון" סכום
גדול של מעות, והעשיר הזה היה קמצן. לא רצה הרה"ק מראדומסק לקבל ממנו
המעות. על שאלת המקורבים מדוע לא רצה לקבל את הכסף, השיב להם ה'תפארת שלמה': אילו
ראיתם באיזה שמחה לקח את מעותיו בחזרה, לא הייתם שואלים אותי למה לא חפצתי לקבלן.
[ מתוך "לאור באור החיים "]
"אבני
שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן" (כ"ה ז')
ה"אור החיים" הקדוש מקשה על פסוק זה, מדוע הזכירה התורה את
האבנים היקרות הללו רק לאחר כל מיני התרומות אותם הביאו בני ישראל למשכן ? הרי
אבנים הללו היו יקרות ביותר, אולי אף יותר מן הכסף והזהב אותו נדבו, ומן הראוי
היה להזכירן ראשונות ?
אלא יש לתרץ על פי דברי הגמרא (יומא ע"ה.) האומרת, שיחד עם המן
ירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות, ואלו היו אבני השוהם ואבני המילואים.
ומכיוון שאבנים
אלה באו להם משולחן גבוה ללא עמל ויגיעה, וללא חסרון כיס, מן הדין היה שיוזכרו רק
לאחר הנדבות שהביאו התורמים מכיסם ממש. [שמעתי מר' משה הררי] שבת שלום ומבורך ,
חודש משופע בישועות ושמחה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.