בתגובה על מה שכתבת על הזהרו מן הצבועין, חותם על כל מלה.
לא רק ליצמן, גם הרבי שלו (או החסיד שלו...) הרבי מגור הנוכחי צבוע שכזה, בזמנו הוא נלחם במועצג"ת באדמורים שניסו להביע דעה בענייני ארץ ישראל והנסיגות עוד לפני ההתנתקות, מייד כשהוא נכנס למועצג"ת, ואיך הוא נלחם בהם? אמר אז לרבי מסדיגורא שהשבת חשובה יותר, כאילו שבאמת השבת עניינה אותו...אז חשבו שכן, וכשהוציאו קול קורא על ההתנתקות (או משהו דומה הוא התנה שיכניסו גם על השבת באותה מודעה ומפני כבודו והטרור שלו הכניסו למרות שלא היה שום קשר לתוכן המודעה שעסקה כאמור בעייני הנסיגות, אח"כ ראו כולם בפרשת ברקת הראשונה והשניה שהשבת מעניינת אותו קדחת...באחת הישיבות הראשונות כשהרבי מסדיגורה העלה את נושא הנסיגות הרבי מגור הנוכחי (בנתיים...) תקף אותו ואמר ששבת יותר חשובה כי "שקולה שבת כנגד כל התורה", הסדיגרר ענה לו מיד כאיוולתו; כתוב גם "שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל התורה כולה"...
בשולחן ערוך (חלק 'אורח-חיים', הלכות שבת, סימן שכ"ט) נפסקה הלכה:
השבמחק"נכרים שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללים עליהן את השבת, ואם באו על עסקי נפשות, ואפילו באו סתם, ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשות, ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".
התורה קבעה, לפני שנים רבות, שבכל מקום שהשאלה תתעורר, בין בארץ ישראל ובין בחוץ-לארץ, עד לפינה הנידחת ביותר בעולם בה קיים ישוב של בני ישראל, הרי אם יש במקום יהודים המסוגלים לשאת נשק – אף שאין להם "בית דין", ואפילו לא "שבעה טובי העיר" – "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת". הסיבה לכך היא "שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם.
הגמרא, שהיא המקור להלכה זו (מסכת עירובין, דף מה) מדברת במעשה שאירע בחוץ-לארץ – נהרדעא שבבל (עירק) – והשיקול היחיד האם לצאת למלחמה בשבת היה האם ע"י שיניחו לנכרים להיכנס לעיר תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם אם לא. כאשר התברר שהחשש אכן קיים, יצאו למלחמה.
המצב בארץ ישראל כעת הוא שכוונתם של הנכרים גלויה וברורה מלכתחילה – לקבל לשליטתם את העיירות הסמוכות לספר, והם אומרים בפה מלא, שאם לא ימסרו לידיהם את השטחים שהם דורשים, יצאו במלחמה נגד ישראל (ובלשון השולחן-ערוך: "צרו על עיירות ישראל").
והלוא דברים קל-וחומר: אם במקרה שהגויים באים על עסקי ממון, ואפילו במקרה שיש רק חשש - שמא יבואו - נפסקה ההלכה לצאת למלחמה, על אחת כמה וכמה שבמצב הנוכחי אסור לוותר על עניני ביטחון ולהביא למצב של פיקוח-נפש ממש, כפי שאומרים מומחי הביטחון, רק מפני סיכוי כלשהו לשלום.
(הרבי מליובאוויטש הדגיש כי קיימים גם מומחי צבא הקובעים כי לא יהיה פיקוח נפש אך זאת כיוון שהם מערבים נטיות פוליטיות בשיקול הצבאי. )