האמנם זו הדרך?

ר' חיים שלום

לאחרונה חשבתי רבות על העניין הזה וזה מאוד הטריד אותי לכן חשבתי להעלות זאת על הכתב כחומר למחשבה והוא רחום יכפר עוון.

כידוע בעולם המערבי החופשי השאיפה הגדולה של האנשים היא להיות מפורסם (כמובן ששאיפה זו נמוכה ורדודה ואין כל ערך בפרסום וודאי כשאינו נובע ממעשים חיוביים אך זו המציאות) והמציאות הזו טבועה עמוק בנפש האנושית. לכל אדם בעולם יש רצון טבעי לקבל תשומת לב וכבוד ולהיות מוערך (לעיתים מבלבלים בין השניים אך זהו הטבע האנושי).

אך ישנם מדינות ועמים בהם המציאות היא לא כזו כמו סין, אירן ועוד, במקומות אלו אנשים בורחים מפרסום ולבד בכירים בודדים בממשלה לא ידוע כלל ארחם ורבעם של בני המדינה וכמעט לעולם לא ניתן לשמוע אזרחים מדברים מול כלי תקשורת או מתראיינים. האם זה נובע מצניעות וענווה? לא. זה נובע מפחד. רק הפחד יכול למנוע מאדם להביע את דעתו ולהסתובב בצידי הדרכים לבל יראה ובל יימצא. 

לאחרונה שמתי לב שיש עוד מקום בעולם שבו המציאות הזו קיימת. מקום בו אנשים רגילים (שאינם מקורבים לשלטון בצורה כלשהי) מהלכים בצידי דרכים, מקום בו סטייה קטנה מהמקובל גורמת לחרמות, אי קבלה למוסדות חינוך ועוד היד נטויה. וזהו מה שנקרא הציבור החרדי. לדוגמא ישבתי פעם בכנס של קהילה כלשהי נגד האינטרנט וחולקו בו טפסים בהם על כל אחד לציין באם יש לו מחשב או אינטרנט חלילה, בבית, בעבודה, חסום, פתוח, אמפי 4, או אפילו דיסקים כלשהם. ואם כן למה ולאיזה צורך. (ואיני מגזים כלל על כל אלו היה צריך לדווח) טפסים אלו אמורים היו לעבור לוועדת עסקנים מבני הקהילה שיכריעו אם מותר להחזיק מה ולמי.

לאחר אותו אירוע דיברתי עם ר"מ  חשוב באותה קהילה והוא אמר לי כי הרגיש מאוד מושפל מכל האירוע הוא שאל אותי, "אני אמור לדווח לאברכים שלמדו אצלי מדוע ולמה אני מחזיק מחשב?!". וכאן הבן שואל וכי אנחנו ילדים?! הזקוקים למשגיח ומחנך שיפקח עליהם? האין מדובר באנשים מבוגרים שלפרטיותם נדחפים עסקנים בכח? ומה השלב הבא לשלוח משגיחים הביתה לבדוק שאין חלילה מחשב ושהולכים לישון בזמן?! איפה הגבול??? לאחרונה נודעה תקנה חדשה בקהילה מסויימת לפיה כל אברך חשוב ככל שיהיה ובכל גיל חייב לישון ב10:00. האין זה נשמע מופרך? היכן מצינו  בכל חז"ל ורבותינו דבר כזה? ולו תאמרו שזו קהילה קיצונית ואין היא מוכחת על הכלל כולו אך אין זה נכון. אם היינו שפויים הציבור החרדי ומנהיגיו היו מוקיעים כזו תקנה מבזה השתיקה וההבנה היא זו המוכיחה עד כמה הבעיה גדולה אצלנו. ולא רק בקהילה אחת מדובר האם מעולם לא שמענו על ילד שלא התקבל לחיידר כיון שאביו רח"ל עובד לפרנסתו? ודוגמאות יש רבות עד אין קץ. ונפשי בשאלתי האמנם זו דרך התורה? האכן זהו רצונם של גדולי ישראל או שמא מחלתם של עסקנים ומנהלים? האם כל לימדונו רבותינו שבכל הדורות? 

המצפה לתגובתכם 

אברך

חיים שאולזון:
אתה מבקש את תגובתי, והנה היא זו:
מצד הדין עלי לכתוב מילים אלו: והמשכיל בעת ההיא ידום, אבל מאחר וישנם מי שאינם מבינים את המשמעות של 'ידום' ומפרשים אותה חלילה אחרת, אז אכתוב לך ככה, רבים חשים את אותה תחושה וחוששים לבטאות אותה מחש שיאונה להם רעה, הזכרת את התקנה באותה קהילה ללכת לישון בעשר, שם אם מישהו רק יעלה איזה הרהור או רק ישאל שאלה אז אחת דתו הוא שרוף וגמור, בשביל זה אני קיים כאן שנושאים כאלו יעלו, מפני שזו בעיית הכלל
בנוסף הענין של נערים ילבינו פני זקנים צעירים מבקשים מיהודים שהם כפול בגיל דו"ח אם יש להם מחשב או כל כלי אחר זה יותר מחוצפה, אין להם את המינימום שכל שצריכים לשמור על פרופורציה למי מותר ולמי אסור, ואם כבר אז בני אותו גיל או מבוגרים יותר, אני מסכים איתך שזו השפלה נוראה