עו"ד רוזנברג על הקורה בקהילה באנטוורפן המפסידה לפרידמן: אבל אשמים אנחנו

מאת אנטווערפענער:

הנה יש כם כאן תרגום של הרשימה

״הרב״ משה אריה פרידמן איתן על החזית, אין מנוס ממנו, וגונב את ההצגה, מפני שכל הרבנים שלנו מגישים לו את תחום העיתונות על מגש של כסף

היום מיותר כבר להציג את משה אריה פרידמן, לא רק בתוך הקהילה שלנו, אלא גם אצל התקשורת הפלמית.

האיש הצליח בתוך זמן די קצר יחסית להיות מפורסם, שעשה ממנו ׳סלב פלמי׳ אמיתי. גם את הפופולריות שלו כ׳רב שנוי במחלוקת׳ או כ׳דמות הפכני׳ עדיין לא לוקח במאומה מהפרסום שלו המרחיקה לכת.

יותר מכל הרבנים, שאנטוורפן מועשר בהם ביחד, (כחמישים רבנים העומדים בראש אותו מספר של בתי תפילה), נהנה הוא ממירב תשומת הלב של התקשורת והוא מחזיק כמעט בלעדית את תחום העיתונות. רק הגר של חסידות סאטמאר ג׳ון בפטיסט בארעמאן נכנס לפעמים גם בשטח התקשורת.

משה אריה פרידמן יודע יותר טוב מכל אחד אחר בכל פעם לעשות כותרות, עם סיסמאות ורעיונות שהוא יודע שהם מסוג ׳אדם נשך כלב׳ (תוכנית סנסציוני בטלוויזיה הפלמית) או  כמו ׳מתנה משמיים׳ (עבור התקשורת). הוא מבין היטב עד כמה הלבוש החסידי שלו מופיע נאה לעיני המצלמות ושיספקו לו את ׳העמוד הראשון׳ בעיתונים: כמו לחיצת ידיים עם המלכה מטילדה בעקבות הכניסה החגיגית של הזוג המלכותי באנטוורפן או חיבוק עם הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדינג׳אד.

אבל גם את הנושאים שהוא מעלה בפומבי ואת הגנויי שלו של העוולות בתוך הקהילה היהודית, מעניקים לו קהל גדול של מאזינים. וכאשר בנוסף לזה הוא עוד עושה חשיפות, כביכול מאסערט (מוסר, לפי ממסד היהודי), אז האוזניים של זרים נעשים עוד יותר מרוכז והוא נהנה מכל תשומת הלב. 

׳הרב׳ משה אריה פרידמן מוזמן לכנסים רבים, ועידות או אירועים, שבהם הודות להעלמת עין ושיתוף פעולה מוחלטת של המארגנים, הוא יכול להציג את עצמו כנציגם, אם לא של כל הקהילה היהודית, אז לפחות כנציגם של הקהילה החרדית, שאפשר לומר החברה החרדית.

לפני שעבר לגור באנטוורפן הוא עשה במשך שנים רבות את אותו הדבר בווינה, בו הוא לקח לעצמו את התואר של רב ראשי וכזה הוא דיבר לפני התקשורת. שם זה היה בעיקר מפלגתו של יורג היידר, שהיה לו עניין שיוכל להציג יהודי חרדי, ומכל שכן רב ראשי בלבוש חסידי.

לאחרונה, ב13 בנובמבר 2013, משה אריה פרידמן היה אורח הכבוד בפרלמנט האירופי בוועידת השלום לדיאלוג האירופאי- ערבי (אל-בבטיין פרייז פונדישן).ברקע זאת הוא התראיין והסביר שכבר השתתף בוועידות שלום קודמות בקורדובה, פריז ובוסניה.

מיותר להזכיר, בהקשר זה, את השתתפותו בה11 וה12 לדצמבר 2006 ״בכנס בינלאומי לבחון את המבט הגלובלי על השואה״, שנערך בטהרן בחסותו של הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדינג׳אד מאיראן.

משה אריה פרידמן יודע הכי טוב מכל אחד אחר לשחק את דעת הציבור, להסב את התשומת לב אליו, וכחרדי, כביכול,  להביע כל מיני דעות, שמצלצלים כמו מוזיקה באוזניהם של העיתונאים ושל אנשים מבחוץ, אבל כזאת שמעוררים את כעסם של הממסד היהודי.

היום זה היהודים הציונים הזועמים על העמדות הפרו-פלסטיני של משה אריה פרידמן, ומחר זה שוב היהודים החרדים הבוערים מכעס צרפתי, כאשר משה אריה פרידמן מתערב כצד בתיק שלהם בכדי כיהודי חרדי לבוא ולטעון שהממשלה חייב לעצור את בתי הספר שלא לומדים ליב״ה ואם לא אנחנו פותחים את הדלת לרווחה לבתי ספר לקוראן (טיעון נפלא שרק מראה עד כמה משה אריה פרידמן יכול לשחק את האקורדים הרגישים).

כמובן, שהוא מעורר כעסם של כל הקהילה החרדית נגדו, כאשר הוא מעיז לגנות בפומבי את ההפרדה המינית בבתי ספר יהודים וכאשר הוא מנצח משפט אחרי משפט על העניין.

לא מפריע לו בכלל, שבמשפטים דומים בווינה כדי להכניס את ילדיו בכל מחיר בבית ספר היהודי היחיד בעיר, שסירבו לקבלם, טען שהוא תלוי על בית הoפר הזה,היות וזאת הבית הספר היחידי שאינה מעורב בווינה, ושבתור יהודי חרדי הוא לא יכול לרשום את ילדיו אלא בבית ספר לא-מעורב.

בראיון לעיתון מוסלמי אוסטרי, מצהיר רעייתו לאה רוזנצווייג, ב6 באוגוסט 2007, כי דווקא ההפרדה בין המינים, היא זאת שמצדיקה, לטובת הילדים, לרשום אותם בבית ספר יהודי חרדי. על השאלה: ״למה הילדים אינם יכולים ללכת לבית ספר ציבורי רגיל?״, היא עונה: ״בדיוק כמו אצל האיסלאם יש גם ביהדות, בין היתר, ההפרדה בין המינים ועקרונות מוסריים מסוימים בחינוך, שהם הכרחיים. גם נשים דתיים לא לוחצים ידיים עם אנשים זרים, וגם אנחנו לובשים כיסוי ראש ולפחות פאה.״

גם האבא משה אריה פרידמן מדגיש בראיון, עם ׳The Vienna Review׳, של ה1 במרס 2007, שהילדים שלו חייבים בהחלט להתחנך בבית ספר המפריד בין המינים. הוא מוכן אפילו לשלוח אותם לבית ספר קתולי (!)(מכיוון שלדבריו הוא מאוד פתוח), במידה והם עומדים על ההפרדה בין המינים. 

כאן, באנטוורפן, הוא טוען בדיוק ההיפך, בעיקר, שלחינוך להילדים החסידים שלו יסייע אם יחונכו במעורב גם אם זה בבית ספר רק לבנות.

גם העיתונות, כאשר קיבלו הידיעה, משני הציטוטים של משה אריה פרידמן ואשתו הנ״ל, מהסתירות האלו, לא ערים על הדבר. משה אריה פרידמן אכן נשאר חדשות טובות בשבילם.

אולם, הראשונים שאחראים על המצב הזה, הם לא העיתונות שמחפשים סנסציות, אלא הרבנים שלנו עצמם מאנטוורפן, שכולם בלי שום יוצא מן הכלל בורים בשפת המדינה ואין להם שום מושג מיחסי ציבור (Public Relations). בנוסף הם לגמרי לא מן העולם הזה בכלל. למעשה, הם, והרב הראשי בתוכם, המוצר של סוג זה של לא-חינוך ללא שום ידיעות עולמיים, שעוד היום הם מנסים להגן עליו.

רק לאחרונה, נאם הרב הראשי אהרן שיף, באסיפה המונית של חרדים נגד הגזירה של לימודי ליב״ה. מה שאמר שם ביידיש, במקרה הטוב, עולה מעל לכל דמיון.הרב הראשי התחיל באומרו שהגזירה באה כתוצאה מזה שהממשלה כיום לא לוקח יותר בחשבון את הדת, ושמסיבה זאת איננו יכולים בכלל לדעת עד היכן העניין הזה יוביל אותנו (ה׳ ירחם). 

 אם, חס וחלילה, החוק יהפוך למציאות (הרב הראשי, אפוא, לא ידע אפילו שמדובר כאן בחוק שכבר נתבע עליו, ושכבר בתוקף), אופי החינוך שלנו מדור דור, ללמוד תורה משך רוב שעות היום, כמעט ויילך לאיבוד. לסיכום אמר עוד הרב הראשי, שאנחנו לא שואלים מהממשלה הרבה, ושאנחנו רק רוצים שההורים יוכלו באופן חופשי לחנך ילדיהם בהתאם לרצונם ובהתאם לכתבי דתם. זאת היא לדברי הרב אחד מזכויות האדם.

 רבנים מסוג זה לא יכולים, כמובן, לדבר אל דעת הקהל ואל העיתונות.

כל מה שהם עושים, היא לחזור ולחזור שמשה אריה פרידמן אינו רב ולעולם לא קיבל הסמכה לרבנות. הטענה הזאת נופל על אוזניים ערלות. זאת בנוסף שמשה אריה פרידמן מגן על עצמו עם הסמכה לרבנות של לא אחר מהרב חיים הורוויץ מאנטוורפן.....

המזוקן היחידי בלבוש חסידי בין הדמויות הרבניים, שמדברים פלמית ושיש להם קצת בקיאות בעולם החיצון, נשארים רק משה אריה פרידמן והגר מסאטמר ג׳ון בפטיסט בוררמאנס.

הרבנים שלנו, והקהילה החרדית באופן כללי, עדיין לא הבינו שלעולם החיצון קיים רק מי שחי בעיתונות ובתקשורת. תחפש פעם בגוגל את שמו של הרב אהרן שיף (117 היטס) ואת זה של משה אריה פרידמן (26.500) ושל שמואל מרדכי בורמן (30.700) ואתה מקבל תיכף את ההוכחה החותכת.

מסיבה זאת, יוצא שמשה אריה פרידמן וג׳ון בפטיסט בורמן הפכו ל״דוברים״ שלנו, שמחמת הבורות והנאיביות של כל הרבנים שלנו, ניתנו להם יד חופשית וגישה חופשית לכל החוגים הפוליטיים והתקשורת.

להמשיך להגן על החינוך הבדלני בלי ידיעות עולמיים ולהמשיך לשאוף שיישאר ככה לנצח, הסיכוי קטן שיהיה שינוי בעניין ושסוף סוף נקבל רבנים מתורבתים, שיכולים לדבר גם לעולם הלא-יהודי.

הקהילה שלנו, יש להם, אפוא, השופרות הראויה להם. אבל אשמים אנחנו.