תסכולה של חסידת גור

לכבוד הרב שאולזון

אבקשך בכל לשון של בקשה לפרסם את הכתוב אפילו שהוא יתכן ונוגד כמה מהערכים שלך או של קוראי הבלוג. תמיד צריך דיעה נוספת.

בעניינו של ישראל גרינהויז ודומיו.

אדגיש שאני מתייחסת במכתב הבא אל חרדים שמאמינים בתורה ומקיימים אותה אבל עדיין מרשים לעצמם לחיות קצת יותר בפתיחות.

רציתי לדבר ברשותך על העולם החרדי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. על התורה וההלכות שהוקצנו עד כמה שאפשר וגרמו לתוצאה ההפוכה בדיוק.

כיום אנחנו חיים בתוך קהילות, תחת ממסד נוקשה שנשלט על ידי רבנים הנשלטים על ידי עסקנים מושחתים.

הממסד החרדי שולט על כל פרט הכי קטן בחיינו. קהילות מסויימות לקחו את העניין כמה צעדים קדימה עד לרמה של התערבות בפרטים הכי אינטימיים ומקודשים במשפחה החרדית.

לחרדי אין חופש או זכות בחירה, בדיוק ההפך ממה שהורתה התורה.

אם בעבר אדם שחילל שבת נסקל באבנים, אז היום אדם שאישתו לובשת סוג בד מסויים, נגיד ג'ינס, סוקלים את נשמתו באבנים.

נתתי דוגמה קטנה. אחת מתוך מליון.

כל מה שכתבתי למעלה גורם לנו לחיות כמו בזמן הק.ג.ב.

בחוץ אנחנו חסידים ויראים, אבל בבית יש לנו אייפון, אינטרנט, אנחנו מדברים דברים אחרים מבחוץ. בקיצור- צבועים.

מי שרק מעט שובר את הצביעות, ומגלה את עצמו האמיתי, סובל מאוד. ילדיו עפים מהמוסדות כי יש לו אייפון. השכנות לא מדברות עם אישתו בגלל אורך הפיאה שלה. אנשים מתחילים לרכל על הכשרות שהם אוכלים בבית (מה הקשר?) ולאט לאט הוא ימצא את עצמו מבחוץ לעולם החרדי.

היום התורה זה רק כסף ופוליטיקה, אין מה לעשות.

את גרינהויז המדובר אני לא מכירה בכלל, ואין לי מושג מה גרם לו לעשות את הצעד, אני רק יודעת שכמוהו יש עוד אלפים, אבל הם עדיין חיים בבני ברק ולובשים שמונה בגדים עם כל ההידורים, מתפללים ואוכלים כשר, אבל הם חיים בפחד מתמד. שמא השכן יראה את האייפון, או את המסך שבבית. שמא יתפסו אותם בקולנוע.

וזה יקרה יום אחד, ואז לאנשים האלו כבר לא יהיה מקום בציבור החרדי. ומשם מי יודע לאן יגיעו.

חייבים לשנות את הגישה!

חרד''קית מתוסכלת