יום ראשון, 28 בפברואר 2021
השקרן טסלר
מאת בני ברקי
ח"כ יעקב טסלר בשאילתא לשר לבט"פ: מי נתן את ההנחיה שלא לאפשר כניסתם של רכבים פרטיים לירושלים בניגוד להנחיות הממשלה והאם אושרה אכיפה סלקטיבית בכניסות בין חרדים לכאלו שאינם חרדים.
לנוכח האלפים הצועדים בשולי הכבישים שאל - האם הופעל שיקול דעת בשטח, כדי להגן על חיי ושלום הצועדים.
שקרן אתה סגרת את מירון בל״ג בעומר
ואתה ניכנסת עם הרבי מויזניץ תתבייש לך מגן על פדופילים ונילחם נגד הציבור החרדי
הרב אליהו רבי - מה שהיין יכול לעשות לאדם, חייבים ללמוד על זה...
שלום וברכה מורי ורבותי!
פורים שמח!
פורים משולש!
ולבני המוקפים חומה, היום חוגגים את סעודת פורים, משתה ושמחה, וההתלהבות וההתרגשות מרקיעות שחקים.
אתם יודעים שיש כאלה שמחמירים לסעוד את סעודת פורים פעמיים, גם בשבת וגם ביום ראשון.
ולגבי משלוח מנות, יש כאלה המחמירים לשלוח שלוש פעמים לבני המוקפים חומה משלוחי מנות, גם ביום שישי, גם ביום שבת וגם ביום ראשון.
כל אחד ומנהגיו, כל אחד והלכותיו.
אבל ישנה מצוה אחת, שהיא נכונה בכל שנה, ותמיד מקפידים עליה, ומהדרים בה אפילו מעבר ומעבר.
וזו המצווה של "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז' ע"ב).
כולם מצווים להשתכר.
על פי רוב ככל הראשונים, המדובר הוא במצווה מקורית, להשתכר ממש, לא כביכול, לא דומה, לא כמעט ולא להירדם, אלא פשוט לשתות על דעת להשתכר.
מה המטרה בזה?
מתי יש לנו כזו מצווה "מוזרה", במרכאות, להשתכר לכבוד יום מיוחד שבו אנחנו זוכים לחגוג את ההצלה שלנו?
התשובה היא, יום פורים.
מה היה מיוחד בפורים יותר מכל הניסים שקרו לעם ישראל?
האם באמת עם ישראל לא הכיר ניסים לפני פורים?
האם קריעת ים סוף זה לא מספיק?
האם עשרת המכות לא מספיקים?
האם כל יציאת מצרים, מתן תורה, היו דברים איומים ונפלאים אף אחד מאיתנו לא חלם עליהם ולא חשב לרגע שיכולים לקרות?
התשובה היא חד משמעית!
מבחינת נס, הנס של פורים הוא לא היה הנס הגדול ביותר, לא נבקעו מעיינות תהום ולא נפתחו ארובות השמים.
אבל היה דבר אחד בפירוש שלא היה מעולם, והדבר הוא, אותו אסון שניחת על ראשם של עם ישראל, הוא האסון שהציל אותם.
אותו אסון שגרם להם לחשוש ולפחד, כי המן האגגי רוצה להשמיד ולהרוג את כל היהודים, הוא האסון שגרם להם בעצם לחיות ולהרוג את כל השונאים שלהם.
כי עם ישראל תמיד סבלו מהעמלקים, תמיד סבלו מבני אגג, אף פעם הם לא יכלו להרים ראש ולחשוב על הסיכוי של להרוג אותם ולהשליך אותם לישיבה של "מטה".
תמיד הם ידעו שהם צריכים לחיות עם הפחד הזה, אבל דווקא בגלל האסון הגדול שהגיע, שבו רצו להרוג אותם, הגיע אחשורוש והפך את ההחלטה, וברגע אחד "אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א).
לכן רק בפורים התחדש המושג של "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" בפסוק (שם) במגילת אסתר (שם).
אף אדם מאיתנו לא מסוגל באמת לראות את הרע שעומד מולו ולהאמין שאולי ממנו יצא טוב.
אנחנו קצת קטנים, קצת חלשים.
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "תסמוך עלי, מה שנראה בעיניך רע, יכול להיות הסיבה לדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לך.
קשה לך להשלים עם זה?
קשה לך להבין את זה?
שתה כוסית יין, טשטש קמעא את דעתך ותראה עד כמה אתה יכול להאמין גם בדברים המוזרים הללו".
במהלך כל השנה אנחנו לוקחים איתנו את הכח הזה להאמין שגם הדברים שיכולים להראות רעים, הם הדברים הטובים ביותר שבעזרת ה' יתהפכו עלינו ועל כל ישראל, לטובה ולברכה.
ברוכים תהיו!
הרב אליהו רבי - מה האורך של החבל של הישועה שלך? הפתעה!
שלום וברכה מורי ורבותי!
ובדקות הללו, פורים של הפרוזים, העיירות שאינן מוקפות חומה, מאחרינו.
ובדקות הללו ממש ממשיך חג הפורים בעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
זה הזמן שכל מי שיש לו הורה, סבא, חם או חמות, בירושלים עיר הקודש, או בעיר אחרת מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, לעלות על הרכב עם כל בני המשפחה, ובכך ירוויח חג פורים נוסף.
אבל מדוע?
למה קבעו לנו רבותינו הקדושים כבר במגילה שכל מי שנמצא בעיירה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, יזכה ויחגוג את חג הפורים במקום בי"ד - בט"ו, ובשנה שכזו בי"ד, בט"ו ובט"ז, שלושה ימים ממש?
התשובה היא, כי שושן הבירה הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ובשושן הבירה היהודים סבלו יותר מכל אחד אחר, כי שם היו העמלקים בתור המעוז והמבצר האמיתי.
דווקא משום כך אסתר ביקשה מאחשוורוש שליהודים אשר בשושן ינתן יום נוסף להרוג את כל שונאיהם ואויביהם.
לא מספיק להם יום אחד כמו בשאר הערים.
ולכן הם זכו והחג שלהם נדחה ליום מאוחר יותר.
כי ביום שכולם חגגו, הם המשיכו לטבוח בשונאיהם.
למה הם זכו ליומיים של טבח בכל השונאים האיומים והנוראים שקמו עליהם, בעוד בכל העולם כולו הסתפקו ביום אחד?
מסיבה אחת בלבד!
בגלל שהם סבלו יותר מכולם.
כלומר, מי שסובל יותר, זוכה שגם בישועה שלו הישועה תהיה גדולה יותר.
גם אם עוברים עליך ימים קשים, גם אם אתה מגיע למצב כלכלי, רפואי, משפחתי או כל מצב אחר שגורם לך לאבד את העשתונות ולהרגיש שכבר אתה לא מצליח לאחוז בחבל, תבין, ככל שהבור עמוק יותר, זה אומר שהישועה תהיה גבוהה יותר.
זה אומר שהחבל שיגיע אליך וייקשר למותניך, ויינשא וירים אותך מעלה מעלה, יהיה חבל ארוך יותר.
תסמוך על הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מה שהוא עושה.
אל תאבד תקווה.
אל תאבד עשתונות.
והחשוב ביותר, אל תאבד את האמונה!
ויחד נזכה לראות איך הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם, ובזמן הזה.
וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ברוכים תהיו!
מרן האדמו"ר הרי"ף על חסד וקמחא דפסחא חלק א'
חלק א :
הגמרא אומרת (תענית י״ט וכג): פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. אמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים, אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים כדי שלא ימוקו (יתרטבו בגשמים ויחמיצו את המצות).
התפלל, ולא ירדו גשמים (ובירושלמי ג׳ ט׳ מכיון שלא בא בענוה בתחילה נענש, ולא ירדו לו גשמים מיד. וכן מובא ב״פני משה״ שהראה שהוא בטוח בתפילתו).
עג עוגה ועמד בתוכה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מטנפין וכו׳. ירדו כתיקונן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו. אמר להם: כך מקובלני, שאין מתפללין על רוב הטובה. אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. (מהרש״א: להתוודות על זה שביקש שיעצרו הגשמים).
סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: ריבונו של עולם, עמך ישראל שהוצאת ממצרים, אינן יכולים לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות וכו׳, יהי רצון מלפניך שיפסיקו הגשמים ויבא ריווח בעולם. מיד נשבה הרוח והתפזרו העבים וזרחה החמה.
שלח לו שמעון בן שטח, אלמלא חוני אתה (ואדם גדול) גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום, ועושים לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו אבא הוליכיני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורימונים, ונותן לו ע״כ.
והנה מעשה זה הוא בעל משמעות עצומה וסלילת דרך בעבודת השם, עבודת התפילה. אבל צריך להבין, אם כדברי רבותינו בתחילה חוני לא נענה כי בדיבורו היה נשמע כגאוה, הרי בפעם שניה שדיבר זה נראה ונשמע יותר גאוה, ולמה אחרי דיבורו כן ירדו גשמים.
ועוד, הנה הגמרא (ברכות לד) מביאה מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו, חנינא בני בקש רחמים עליו ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחיה.
אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא השגיחו עליו. אמרה לו אשתו, וכי חנינא גדול ממך. אמר לה, לאו. אלא הוא דומה כעבד לפני המקום, ואני דומה כשר לפני המלך. והנה גם הגמרא הזאת צריכה ביאור.
והנה דוד המלך אומר (תהילים קלא א) ״יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי״ והנה תינוק המוטל בעריסה ויונק משדי אימו, האם דואגת לו לכל צרכיו ובכל כמה דקות נכנסת לבדוק האם הוא צריך משהו. האם הוא רעב, האם הוא נמצא בבטחון, ומספקת לו את כל מחסורו. ובלי שהתינוק בוכה או מראה מצוקה, האמא מיד מקדימה ודואגת לילד.
והנה דוד המלך מגיע למסקנה, שאדם הוא כתינוק המונח בעריסה, ואין לו שום יכולת כתינוק שהכל הוא תלוי בחסדי אימו, וכשם שתינוק נתון לחסדי אימו, כך כל אדם נתון לחסדי שמים. וכפי האמונה והבטחון של האדם בהקב״ה, כך האדם מגיע ליותר מנוחת הנפש.
ולכן האדם צריך להגיע להבנה עמוקה ולחדד בנפשו, שכל חייו הוא תלוי בחסדי שמים. וכדברי הרמב״ם ב״מורה נבוכים״ (פרק נא חג) שהשגחת השם על האדם היא לפי הדבקות בו, עיין שם.
וכמה שהבטחון גדול בהקב״ה הישועה גדולה.
והנה יש בבני האדם שני סוגים של הסתכלות לחיים. אחד זה אדם שחושב שעולם כמנהגו נוהג, והקב״ה ברא עולם והטביע בו טבעים וכך העולם מתנהג, על פי מסלול מובן ומסודר מראש. ודאי האדם הזה מאמין אמונה שלמה, אבל התפיסה של האדם הזה שצריך הכל לעבוד, להלחם, להשיג, להיזהר, להישמר, וגם ודאי להתפלל להקב״ה.
ויש סוג שני של אנשים, שיודעים בבירור שהכל זה הקב״ה, אין אדם נוקף אצבע למטה, אם לא מכריזים עליו מלמעלה. וכל פעולה וכל מעשה או עשיה, חייב סיעתא דשמיא.
ועל פי דברים אלו נבין את שני המעשים המובאים בגמרא. הנה חוני המעגל היה צדיק וקדוש ורואה את העולם בהסתכלות של תינוק, שכשם שתינוק תלוי רק בחסדים של אימו, והיא מאכילה ומשקה ושומרת ואם לא האם, אין חיים לתינוק.
כך חוני המעגל, היה כבן אצל אביו, ורק הקב״ה לבדו. וכאשר באו עם ישראל לבקש ישועה על הגשמים, ענה להם שיבקש. כלפי חוץ היה נשמע שמתגאה, אבל חוני בפעם השניה שדיבר, הבהיר לכולם שהוא כתינוק בעריסה ואין לו יכולת לעשות כלום. לכן עג עוגה ונכנס בתוך המעגל, כתינוק בעריסה, ונשבע שלא יצא עד שירד גשם.
והנה חלק מהישועה של חוני, היה המעגל שעשה. ומה הלימוד בזה, כאשר האדם מבין ויודע שאין עוד מלבדו והוא כתינוק, ואין לאדם שום כח לעשות כלום והכל הוא נתון בחסדי שמים, אז נענה וירדו גשמים.
וכן רבי יוחנן בן זכאי עונה לאשתו, שהוא גדול מרבי חנינא, אבל רבי חנינא כעבד לפני רבו. המעלה של גדולי עם ישראל שידעו שהכל זה מהקב״ה. כל תזוזה בחיים, כל ענין, זה מהקב״ה.
יש מעשה שכל ערב פסח אנחנו מספרים אותו לעצמנו, היה צדיק גדול שהיה מקפיד הקפדות קשות בפסח. דידוע שכל מה שמחמירים יותר בפסח זו מעלה עצומה, וכדברי רבותינו שכל חומרא בפסח זה כעין תכשיט שנותנים לשכינה.
והנה הצדיק הזה היה בעצמו מכין את כל צרכי החג, מנקה, מבשל, לא סומך על אף אדם. ובליל הסדר אחרי הכנות קשות ודקדוקים עצומים, בסעודה היה שותה מרק ופתאום מוצא חמץ במרק, שעורה.
הצטער אותו צדיק צער גדול, אחרי כל הקפדות שלו שהכל יהיה על פי ההלכה, וחומרות קשות, פתאום ימצא חמץ בליל בסדר באוכל שלו. עשה תעניות קשות וצער גדול על מה שקרה לו.
והנה חולם הוא שמהשמים אומרים לו, אמת הקפדת הקפדות וחומרות קשות. אבל כל מה שעשית, עשית לבד ולא ביקשת שהקב״ה יעזור לך בפסח, שלא תיכשל בחמץ או במשהו בפסח.
דהנה לא מספיק מה שאתה משתדל, אתה צריך גם לבקש מבעל הרחמים שירחם ויעזור לך להנצל מכל חטא ועון, ולא רק בגשמיות צריך להתפלל, אלא גם על הרוחניות צריך סיעתא דשמיא, שהקב״ה יעזור לאדם שלא תצא תקלה תחת ידו.
הנה דוד המלך אומר בתהילים (כג א) ״ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי״ כשברא הקב״ה את העולם בששת ימי בראשית, ביום השלישי ברא הקב״ה את הדשאים והעשבים וכל עץ השדה.
אבל הכל נברא ונשאר באדמה בפתח הארץ, והכל המתין עד יום השישי שהאדם הראשון עמד והתפלל להקב״ה שיוריד את הגשם. ואז ירד גשם ויצאו כל הדשאים ועץ השדה.
ומדוע, אמרו רבותינו, שהקב״ה לא נותן דבר עד שמבקשים ממנו, ויודעים להעריך דבר שמקבלים. כך גם הדשאים ופרי הארץ, הקב״ה מבריאת העולם עד דורו של נח אחרי המבול, אסר לאכול בשר. ואחרי המבול שנח הציל את כל הבריאה, ניתן לו היתר מהשמים לאכול בשר.
ואם כן, כל החיות של העולם עד אחרי המבול היה מפרי הארץ, ופרי הארץ היה כל המאכל של העולם. ולכן כשאדם הראשון נברא והוצא מחוץ לגן עדן, לא היה לו מה לאכול. התפלל להקב״ה שיתן לו פרנסה ואוכל מה לאכול, ואז פרי הארץ, שהיה בפתח האדמה, יצא עם הגשם הראשון שירד על ידי תפילה.
מרן האדמו"ר הרי"ף על חסד וקמחא דפסחא חלק ב'
חלק ב :
אם כן, נמצא שהדשאים ותנובת הארץ נבראו בשתי פעימות. אחת ביום השלישי שהקב״ה אמר שיבראו, והנוספת כשאדם הראשון ביקש מהקב״ה פרנסה, ואז הדשאים יצאו מהאדמה.
וזה מה שאומר דוד המלך (תהילים סב יב) ״אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים״. והנה אחת דבר אלוקים, זה הדשאים ופרי הארץ שנבראו במאמרו של הקב״ה ביום השלישי, אבל לא יצאו לאויר העולם עד שהתפלל אדם הראשון וזה שתיים זו, ואז כשאדם שיבח את הקב״ה הנותן לחם לכל בשר, כי עוז לאלוקינו, יצאו פרי הארץ.
כמה שאדם יותר מאמין ומודה להקב״ה, הקב״ה משפיע לאדם ברכה.
ויובן ענין חוני המעגל ורבי יוחנן בן זכאי ורבי חנינא, שכל מעלתם וגדולתם, באה מהכח של הדבקות שלהם בהקב״ה. כמה שאדם יותר דבוק בהקב״ה, יש לו יותר הצלחה והרווחה בכל מעשה ידיו. וכגודל הבטחון, כך גודל הישועה.
כשאדם חושב שהוא לבד יכול לפתור בעיה והוא משיג פרנסה והצלחה, הקב״ה נותן לו להסתדר לבד. ומי יכול להסתדר לבד בעולם הזה, שמיום ליום הכל נסגר ונהיה קשה ומר.
האדם צריך לדעת לא רק בידיעה כללית, אלא ידיעה ברורה, שאין אדם נוקף אצבע למטה, אם לא מכריזים על זה מלמעלה. וכמה שיותר דבקות ואמונה בהקב״ה, הברכה יותר גדולה יותר שורשית פחות שונאים, פחות רודפים. ואם יש שונאים, רודפים ובעיות, זה הסטרא אחרא שרואה ומרגישה נדחקת, ושנקבש ממנה עוד דברים, ואז הס״א לוחצת ונכנסת באנשים פגומים, לקלקל דברים קדושים שנכבשו מהס״א.
וכך מסופר על בעל התניא, שהיה קדוש עליון והיה צינור להוריד לעולם סודות תורה נוראים. באחד הימים מסרו אותו ונלקח לבית האסורים. ומסופר שהיה בצער גדול וגילו לו מהשמים, שכל הצער של בית האסורים זה הסטרא אחרא, שנלחמת בו כי הוא מוריד אור מהשמים, ודוחק את הטומאה על ידי הקדושה שמרבה בעולם.
ושאל לשמים, אם כן, אם יצא האם יפסיק להפיץ את התורות שלו, ענו לו חס וחלילה, תמשיך בכל הכח.
וזהו יסוד עצום שהולך איתנו כל החיים. כל פעם שמרגישים עליה ברוחניות, בעבודת השם, בחסד, רואים איך השטן נכנס כל פעם בצורה אחרת ובא ומפריע ומזיק.
אבל יודעים אנחנו בידיעה ברורה, שכל בעיה שנוצרת מכח הרע, כעין הרע, כשנאת חינם, וכן מנסיון קיומי, כל הבעיות והצרות האלו הם צרות ובאות לשעתם. ואחרי שעוברים את הנסיון, עולים למעלה ממה שהיו לפני כן, וזה ירידה לצורך עליה ואין לחשוש מכל הדברים האלו כלל.
כי אין מציאות שמטוב, יצא רע. וכמה שיותר נהיה בבטחון בהקב״ה, כך הישועה תהיה גדולה.
הנה מתקרבים אנו לימי הפסח, ושואלים ודורשים בהלכות הפסח. שואלים מלבקש מהקב״ה סיעתא דשמיא לעניני פסח. וחייב כל אדם לשים מול עיניו עזרה לעניים ונזקקים.
וכל משפחה מקהילת ״שובה ישראל״ ישתדלו לאסוף את בני הבית ולחשוב איך מחלקים קמחא דפסחא. כל אדם מעצמו יתרום ויתרים אחרים בכל כוחו וידאג לעניים, להנחיל לבני הבית ענין קמחא דפסחא, זו מצוה רמה וב״שובה ישראל״ זה מהדברים הראשונים והחשובים לנו, חסד וקמחא דפסחא.
וכל מי שישתדל, יזכה לאור גדול ולסיעתא דשמיא בעולם הזה וברכה בשמים.
״צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״
יאשיהו יוסף
קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר:
יום ראשון טז' אדר:
{ב}וְנַחֲלָ֥ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ בְּקֶ֣רֶב אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃
{ג}וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃
{ד}רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לּֽוֹ׃
{ה}כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ לַעֲמֹ֨ד לְשָׁרֵ֧ת בְּשֵׁם־יְהוָ֛ה ה֥וּא וּבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃
{ו}וְכִֽי־יָבֹ֨א הַלֵּוִ֜י מֵאַחַ֤ד שְׁעָרֶ֙יךָ֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־ה֖וּא גָּ֣ר שָׁ֑ם וּבָא֙ בְּכָל־אַוַּ֣ת נַפְשׁ֔וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה׃
הרב זכריה גלעדי זצ"ל
ב.ד.ה. הרב זכריה גלעדי זצ"ל רב בית הכנסת עטרת ישועה בקרוב בבני ברק נפטר היום מנגיף הקורונה
רבי מרדכי דיקשטיין זצ"ל
בד"ה: רבי מרדכי דיקשטיין זצ"ל מוותיקי הלומדים בבית המדרש לומדי תורה ברחובות. מתלמידיו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. ילדיו הרב יוסף חסיד צאנז מח"ק ת"א. והרב דוד מישיבת מאור התלמוד. הלויתו תצא מביהכנ"ס לומדי תורה בשעה 23:00 לבית העלמין ברחובות.
רבי שמעון גולדברג ז"ל
טרגדיית הקורנה: בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק נפטר אמש רבי שמעון גולדברג ז"ל, מחשובי חסידי גור. בן 70 בפטירתו. הקים את מכבסת 'טופ אוף דה יוניברס קלינרס' בירושלים. היה מגבאי קופת הצדקה 'עזר לנצרכים' של חסידי גור.
רבי יונתן חגירה זצ"ל
טרגדיית הקורונה: בבני ברק נפטר בשבת רבי יונתן חגירה זצ"ל בן 64 מחשובי קהילות תימן בעיר לאחר שחלה בנגיף והיה מורדם ומונשם כחודש ימים. הותיר אחריו 9 ילדים.
מבזקים
מפלגת העבודה הגישה תלונה במשטרה: "לחקור התנהלות ועדת החריגים".
איתי בלומנטל: החל מסוף השבוע, ניתן לעקוף את ועדת החריגים של משרד התחבורה ולקבל אישור להמריא מנתב"ג, בכפוף להצהרה שלא לחזור ארצה לתקופה של 60 יום לפחות.
שילה אדלר יו״ר ועדת חריגים לגלסנר ב׳קול ברמה׳: ״אין בועדה אף נציג חרדי. אני הדתי היחיד בועדה כנציג משרד התחבורה. ערוץ 12 לא פנו אליי וגם לא לרשות האוכלוסין, הם באו עם מגמה ברורה״.
אסון כבד: בבית החולים הדסה הר הצופים נקבע מותו של הצעיר שנדרס ברחוב החומה השלישית בירושלים. (מלמד).
׳ווינט׳ בכותרת ראשית: אלפים מנסים להיכנס לירושלים ונוהרים ברגל דרך צירים מרכזיים. בעיקר נראים אנשים הולכים בכביש 443, בציר בר גיורא ובעין חמד :
כאוס התחבורה הציבורית לירושלים וממנה: השרים החרדים בקבינט דרעי ואביטן הצביעו ביום חמישי בעד ההחלטה, מי שביקש הסבר מדוע תחבורה פרטית כן וציבורית לא, - היה סגן השר אורי מקלב :
צריך לזכור את אשר עשו לנו הנציגים החרדים
ישי כהן: וכך שח כעת אחד מבכירי הפוליטיקאים בסיעות החרדיות: "אם לא היו טישים ומסיבות גדולות - לא היו מחסומים, מי ירצה לקחת על הידיים שלו תחלואה שיכולה להוביל למתים? לא הייתה דרישה אמיתית מנתניהו לחדש את התחבורה לירושלים. ראש הממשלה מבין מתי החרדים תוקפים ומתי הם דורשים".
הירשם ל-
רשומות (Atom)